העז באילנות
צלף קוצני
Capparis spinosa

כמעט אין מי שיצא לטיול מודרך ולא זכה לשמוע את האגדה אודות הצלף שקוציו המאונקלים שימשו להוצאת עלוקות מהגרון (להשיג בגרסאות נסיכה, אריה ועכבר, ועוד). גם בגלל שניצני צלפים מוחמצים הם מאכל לאניני טעם, לא פעם מחמיצים את יופי הפריחה על השיח הקוצני.

סקסי במיוחד, פרח הצלף. נראה שהקיץ עושה לו את מה שהוא עושה לצעירים בחוף - כולו פתוח החוצה. עליו הלבנים אינם מכסים כלל את השחלה והאבקנים. חוטים חוטים סגולים וזקופים עוטפים כמו עדת מעריצים את העוקץ הארוך, שבראשו בליטת השחלה. מזכיר קצת  קיפוד או זיקוקים נפוצים לכל עבר.  "אבותינו ראו בצורת הפרי דמות אבר מין" מסביר נסים קריספיל במדריך לצמחי המרפא של ישראל, "לפיכך הוא כונה גם בשם אביונה, שפירושו - מעורר התאווה המינית: "וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה" (קהלת י"ב, ה'). לא בכדי משמרים הפלאחים הערביים עד היום את מנהג השימוש בפרי להגברת כוח הגברא ולעקרות נשים" (עכשיו העונה). ברפואה העממית משמש הצלף גם לטיפול בזקנים ששמיעתם לקויה, בפצעים פתוחים ומזוהמים, לשיגרון, לכאבי שיניים ולסוכרת.

מי שמוצא שעה וחצי לשבת ולעקוב אחר הפרח הנפתח לפנות ערב, יכול לראות את את עלי הגביע נפשקים, את עלי הכותרת נפרשים לאטם, ואת האבקנים הגלולים ועוקץ השחלה מתיישרים. לילה אחד בלבד פורח הפרח. בשעות הבוקר המאוחרות שלמחרת הוא נובל , והפרח הבא בענף פורח (וכך הלאה עד קצה הענף).

הצלף נזכר רבות במקורות, וצומח בעיקר במצוקים ובמקומות סלעיים. ניתן לראותו גם על קירות בתים. שיא הפריחה ביוני, אך הוא ממשיך ופורח עוד חודשים אחדים בכל האזורים הים-תיכוניים, וכן בשולי בקעת הירדן, במדבר יהודה, בנגב ובערבה.