סתוונית היורה
Colchicum Stevenii

אם יש פרח שמסמל את הסתיו - זו הסתוונית, וייסלחו לנו גננות ישראל ומורותיה, שהכתירו (אולי מפאת החרוז) את החצב לנסיך הסתיו. הנפוצה מבין סתווניות הארץ היא סתוונית היורה, הפורחת סמוך לפני הקרקע, סמוך לירידת היורה.

כל הקיץ התאמנה הסתונית לפרוח: מן הפקעת צמח ניצן תת קרקעי, שהיה - בניגוד לחלקנו - מוכן לגשם הראשון שירד עלינו לא מכבר. המורה והחוקר אמוץ כהן,  מסביר כי בבסיס הניצן חתימת-שורשים קצרצרים, וצרור פרחים עטוף בחותלת. עם בוא היורה, השורשים גדלים ואותה חותלת עולה עד לפני הקרקע. כשהיא חשה באוויר ובאור היא נפתחת ומאפשרת לעלים ולפרחים לצאת לאוויר העולם מבלי להתחכך באדמה.

הפרחים הבוקעים ללא גבעול מן האדמה הם בני ששה עלים, המסודרים בשתי שכבות בצורת משפך קטן (עד 6 ס"מ), תקוע באדמה. אף כי צבעה של הסתוונית ורוד, הגוון יכול להשתנות מלבן ועד סגול ממש. ניתן לפגוש אותן פה ושם, אך עפ"ר הן גדלות באגודות בנות עד 10 פרחים היוצרות לא פעם שטיחוני פריחה (שזה קצת פחות ממרבדים).

והרי בלי תכונות המרפא אי אפשר. הסתוונית ידועה למדע הרפואה עוד מהתקופה הרומית הקדומה, אז הכירוה מאיזור ממלכת קולכיס שממזרח לים השחור. מכאן נגזר שמה הלטיני, קולכיקום. משם זה נגזר שמו של הקולכיצין, הרעל שנמצא בפקעת שלה, שהצליחו לבודד עוד בראשית המאה ה-19. קולכיצין מסונטז מיוצר כיום כתרופת מרשם בין היתר לטיפול בשגדון (גאוט), עדיין חוקריםאת הפוטנציאל שלו לטיפול במחלת הסרטן .

סתוונית היורה היא צמח מוגן והיא נפוצה במקומות סלעיים פתוחים בהרי מרכז הארץ וצפונה, בעיקר בהרים. מרבדי סתווניות ניתן למצוא בגבעת התנ"ך שבמרכז ירושלים (בין הכנסייה הסקוטית לבין תחנת הרכבת הישנה), וכן בבית הקברות המוסלמי שליד בריכת ממילא.