קורנית מקורקפת
(Corydothymus capitatus)


במשך הקיץ ניתן להבחין באיזורים רבים בארץ בכרים פורחים בסגול. זוהי פריחת הקורנית המקורקפת, האמא של הזעתר.

האבא של הזעתר, האזוב המצוי שגם נושא את שם התבלין, זכה ליחסי ציבור מופלאים, בעיקר של החברה הראשונה ששיווקה אותו לסופרמרקטים, ולעומתו נותרה הקורנית בצל. לא באמת בצל, כי היא גדלה בשמש, אבל אנונימית משהו בהתחשב בכך שלטעמם של חלק מחובבי הצמחים, זהו צמח התבלין בהא הידיעה שגדל בטבע הישראלי. נדמה כי לא צריך יותר מאשר למולל פעם אחת את העלים על מנת להכיר היטב את ריחה החזק, והפריחה הסגולה היא הזדמנות טובה למצוא ולהכיר. הריח מזכיר במשהו את ריח האזוב והאורגנו. בגרמנית, אגב, קוראים לצמח אורגנו ספרדי, ויש המכנים אותו זעתר פרסי.

הקורנית חובבת קרקע גירנית. באזור ההר היא גדלה על סלעי קירטון וחוואר, ובמישור החוף על רכסי הכורכר. בזכות גודל השיח (בן שיח ליתר דיוק) ניתן לראות את הפריחה בנסיעה בכביש החוף בואך  חיפה, אפילו מהמכונית הנוסעת.

בכל משתלה ניתן למצוא עציצי טימין קטנים, המכונים לא פעם 'קורנית'. זה המינוח שהשתרש, למרות ששמו העברי המלא של הטימין הוא 'בת קורנית'. למרות הזהות בשם, הקורנית המקורקפת אינה נחשבת עפ"ר לאחד משלוש מאות מיני הטימין. גם מושב שיתופי שהוקם בגליל בשנת 1978 והפך ליישוב קהילתי זכה לשם קורנית. היישוב שוכן על הר שכנייה (מ"א משגב) ומתגוררות בו כ-130 משפחות. מקור השם קורנית, אומרים, הוא תחושת הקור שניתן לחוש כשטועמים את הצמח.

מטרת הריח החזק היא לדחות אוכלי עשב, אך את האדם הקורנית דווקא מושכת - לא רק כתבלין.  צמח חריף שכזה לא יכול הרי ללא תכונות מרפא. שיעול, הצטננות, קשיי-נשימה, חולשה, עצירות ושאר מרעין בישין. לפני שרצים לפתוח בית מרקחת או תבלינייה, חשוב לדעת כי הצמח מוגן ואסור לקטפו.