לא במעט מאמץ, אבל כמעט לגמרי בעצמי, הצלחתי להתקין מערכת ניהול תוכן שאפשר להריץ עליה פורטל. ג'ומלה. זה אולי ענין של מה בכך למי שעיסוקו ברשת אינו בתוכן נטו, אבל לטיפוסים שכמותי זה השג ממש. אתם יכולים לתאר לעצמכם שכמו כל דבר בתחום הזה, עכשיו, אחרי שעשיתי את זה בשבוע, אני יכול לעשות את זה שוב בשעה. מערכת קוד פתוח, חינמית לגמרי, עם עיצובים משתנים מפה עד הודעה חדשה, ובחיי שאפשר להריץ על זה אתר, עם כל הבלאגנים של היוזרים, וההרשאות, והניוזלטרים, והחיפוש, והצורה והתוכן. ואז הבנתי שזה קורה.
נוכח הוורדפרסים שצצים פה לאחרונה מכל עבר, אפשר לומר בפירוש, שלפחות בתחום בניית האתרים, הצטברה המסה הקריטית. הקוד הפתוח מפסיק להיות עניין קהילתי סוציו-פריקי-אקטיביסטי שולי, ונהיה גל של ממש. לא יפלא אם מהר מכפי שמצפים הוא יפוך לזרם מרכזי.
לו הייתי ניגש למבחן ביסודות ה-HTML לתלמידי כיתות ח', לא הייתי מתקרב ללעבור. אבל הנה גם אני מפתח. העזתי, נכנסתי לקוד, והחלפתי משהו בעיצוב העמוד ככה שיתאים לי יותר. עבד. ואני מספר את זה לא על מנת שתבינו עד כמה אני כישרון תכנות מבוזבז, אלא בכדי להדגים עד כמה קהילה היא דבר חזק. בסופו של דבר, אני אחלוק את השיפור הזה עם כל מי שבסביבה. כי זה הדיל של הקוד הפתוח. הושקעו בפרוייקט מיליון שעות אדם? אז הנה הוספתי 20 שניות משל עצמי. נכון, כולא שינוי לטמפלט - משהו חסר חשיבות, בעידן הRSS בו רק התוכן קובע - אבל תרומה. גם אני דוחף את הרכבת.
וזה גם קורה בתחומים אחרים. שימו לב מה קרה כאן בתקופה האחרונה. אופן אופיס 2 בגרסתה העברית יצאה לאקרנים בתחילת נובמבר. בסוף החודש שוחררה גרסת דפדפן הקוד הפתוח פיירפוקס 1.5, שחצה לקראת סוף ינואר את רף 20 מיליון ההורדות. בתוך חודשיים משתמשים בו 10% מגולשי היקום. ביל גייטס ביקר בארץ הקודש, ואם הבנתי נכון את מה שקרה פה, האיום של ממשלת ישראל בחלופת הקוד הפתוח גרם לגייטס להוריד ב-70 אחוז את המחיר שהוא גובה ממשלם המיסים הישראלי עבורם. אם בזה לא די, אז חוקי הרגולציה האירופים מחייבים את מיקרוסופט לפתוח חלק מהקוד של חלונות. ויש מצב שהיא גם עושה את זה. אה, והכי חשוב, אימא שלי, טכנופובית בכל קנה מידה. הורידה מהרשת (והתקינה!) תוכנה חופשית לעריכת תמונות. משהו קורה באינטרנט.
במקביל, מתרחשת התפתחות תרבותית רלוונטית ברשת. גם ווב 2 , אבל הכוונה היא בעיקר למשהו בתרבות הזהות. אם פעם הייתה פה תרבות חתרנית של ניקים וזהויות דהויות. שהזהות האינטרנטית של יותר ויותר גולשים חופפת כמעט לזהותם ברחוב. ובואתה הרוח גם השימוש בגונבה אינו נורמטיבי כשהיה לפני שנים אחדות. (היום? סיסמא לאינצקלופדיה של ווינט אי אפשר למצוא ברשת). מכאן הדרך לתוכנות החינם, קצרה הרבה יותר. התפתחות התהליך עליו מדברים מזה זמן - מתן שירותי תוכנה באופן מקוון, מוסיפה גם היא ממד חופש: כבר לא צריך לבחון, להוריד, להתקין, לעדכן. להסיר להתקין. השירותים ברשת. עובד? טוב, לא עובד? באתר הבא יעבוד.
בין לבין גם נפטרתי על הדרך מהווינזיפ העתיק והחלפתי אותו בפותחן חוקי יותר, קודפתוחי. שגם עובד. כן, זה גם לא עולה כסף, וגם עובד יותר טוב. נדמה שזה המחסום העיקרי, המחסום הפסיכולוגי, שד שרודף אותנו מהדורות שעברו. 'זה טוב מדי מכדי להיות נכון'. 'מה שלא עולה כסף לא שווה כסף'. 'בשביל איכות צריך לשלם'. כך חונכנו להאמין, ואנחנו מסרבים לקבל את זה שיש מוצר חינמי שהוא יותר טוב. הרעיון של שיתוף הידע הוא לא ממש חדש, כידוע. זכויות היוצרים לתוכנות שמאפשרות לכל אחד לקחת, לשפר על פי צרכיו, ולאפשר גם לבאים אחריו לקחת ולשפר את זה שוב, ושוב ושוב. אבל קשה להטמיע אותו בתרבות, להתגבר על המחסום. פרוייקטים כמו הפיירפוקס, תורמים למלאכת השכנוע, וגם מי שגולש באקספלורר, כבר מודע לכך שיש חיים מעבר לגבולות האי הכחול. זו התשתית הנדרשת, המסילה. הגעת מערכות קוד הפתוח לבניית אתרים וניהולם אל סף הבית של כולנו, מספקת את הדלק לרכבת הזו. ככלות הכל, עבור שימוש בדפדפן באיש כמעט ולא שילם, בעוד עבור הקמת אתרי אינטרנט שולמו הררים של כסף.
הקטר כבר מצפצף, וייסע גם מי שלא יושב.