חצב מצוי
חצב
מצוי
Urginea maritima
למרות שהוא ראש וראשון לסמלי הסתיו, החצב חוצב את דרכו החוצה באדמה היבשה בשיא הקיץ, ומתחיל לפרוח באוגוסט דווקא, ממש לפני שאנחנו מתחילים להאמין שהחום הנורא הזה ייגמר אי פעם. בעצם, הוא אינו נמנה עם פורחי הסתיו (המכונים גם 'מבשרי הגשם'), אלא עם 'מבשרי הסתיו', ועתה הוא בשיא פריחתו.
למרות שהחורף מקדים בצפון הקר, החצבים פורחים דווקא מהדרום צפונה, וכן מלמטה למעלה: הפרחים הראשונים פורחים בתחתית עמוד התפרחת, הם נסגרים לעת ערב ולמחרת כבר פתוחים הפרחים בטבעת שמעליהם. העמוד, שיכול לשאת עד 300 פרחים, ניצב בודד באדמה, מתריס בפריחתו היפה אל מול הסביבה היבשה והקוצנית. הוא עשוי לעלות על גובהו של אדם ומרשים מאוד, אך גם הפרח הכוכבי הקטן יפה מאוד במבט מקרוב. אין צורך "לנסוע לראות חצבים", אפשר פשוט לשים לב בדרך לתפרחות הגבוהות, ולעצור להתבונן.
בבצל החצב הגדול תאים צורבים המונעים מצאן והבקר לאכלו, ולכן הוא נפוץ בעיקר בשטחי מרעה בכל איזורי צפון הארץ ומרכזה. גם העלים הירוקים שמלבלבים לאחר תום הפריחה רעילים, אך לעתים נאכלים על ידי דרבנים וצבאים. מפני האדם מגן עליו החוק: הוא פרח מוגן.
המנהג הערבי הוא לשתול חצבים לסימון גבולות החלקות החקלאיות (כפי שהיה בימי התלמוד), ובסמוך לבתי הקברות. לובנו מסמל את טוהר המתים, ופריחתו המחודשת מדי שנה מסמלת את חיי הנצח. ויש גם סיבה מעשית - בצלי החצב שימשו כמרחיקי בעלי החיים בכלל והצבועים בפרט. אמונה עממית נוספת היא שהחצב פורח ביום בו מתמלא הזית שמן.
ריכוזים של חצבים יש מדרום לירדן ההררי ליד גשר בנות יעקב, בכביש היורד מערד לכיוון עין בוקק וכן בכביש לכיוון מצדה, ליד ראס עלי שבנחל ציפורי, בתל שימרון שבעמק יזרעאל, בתל חדיד שליד יער בן שמן, ובעצם איפה לא. 'גבעת החצבים' אמנם נשמע כמו שם של פרויקט נדל"ן, אבל בכמה מקומות זה גם שם מקום, למשל גבעת הקברים באזור הנקראת גם גבעת החצבים, וישנה זו של מטולה - על כתפי נחל עיון שפע חצבים, והקטע הסמוך לבית הקברות, נקרא בפי ילדי המושבה הצפונית "גבעת החצבים". חצבים יש גם בערים. ריכוז החצבים הגדול בירושלים הוא בגבעת התנ"ך (לצד דרך חברון, בין תחנת הרכבת הישנה בעמק רפאים לבין מלון הר-ציון והכנסייה הסקוטית). אנשי השפלה יכולים למצוא ריכוז גדול מאוד בתל גריסה (גבעת נפוליאון) שבגבול פארק הירקון עם קצהו המערבי של רחוב רוקח ברמת גן, וכן לצד מערות אפקה (מערות קבורה שומרונית). תוכניות פיתוח מאיימות על האיזור, ומספרים כי ניתן לראות שם קבוצת חצבים בצורת המילה האנגלית HELP.
Urginea maritima
למרות שהוא ראש וראשון לסמלי הסתיו, החצב חוצב את דרכו החוצה באדמה היבשה בשיא הקיץ, ומתחיל לפרוח באוגוסט דווקא, ממש לפני שאנחנו מתחילים להאמין שהחום הנורא הזה ייגמר אי פעם. בעצם, הוא אינו נמנה עם פורחי הסתיו (המכונים גם 'מבשרי הגשם'), אלא עם 'מבשרי הסתיו', ועתה הוא בשיא פריחתו.
למרות שהחורף מקדים בצפון הקר, החצבים פורחים דווקא מהדרום צפונה, וכן מלמטה למעלה: הפרחים הראשונים פורחים בתחתית עמוד התפרחת, הם נסגרים לעת ערב ולמחרת כבר פתוחים הפרחים בטבעת שמעליהם. העמוד, שיכול לשאת עד 300 פרחים, ניצב בודד באדמה, מתריס בפריחתו היפה אל מול הסביבה היבשה והקוצנית. הוא עשוי לעלות על גובהו של אדם ומרשים מאוד, אך גם הפרח הכוכבי הקטן יפה מאוד במבט מקרוב. אין צורך "לנסוע לראות חצבים", אפשר פשוט לשים לב בדרך לתפרחות הגבוהות, ולעצור להתבונן.
בבצל החצב הגדול תאים צורבים המונעים מצאן והבקר לאכלו, ולכן הוא נפוץ בעיקר בשטחי מרעה בכל איזורי צפון הארץ ומרכזה. גם העלים הירוקים שמלבלבים לאחר תום הפריחה רעילים, אך לעתים נאכלים על ידי דרבנים וצבאים. מפני האדם מגן עליו החוק: הוא פרח מוגן.
המנהג הערבי הוא לשתול חצבים לסימון גבולות החלקות החקלאיות (כפי שהיה בימי התלמוד), ובסמוך לבתי הקברות. לובנו מסמל את טוהר המתים, ופריחתו המחודשת מדי שנה מסמלת את חיי הנצח. ויש גם סיבה מעשית - בצלי החצב שימשו כמרחיקי בעלי החיים בכלל והצבועים בפרט. אמונה עממית נוספת היא שהחצב פורח ביום בו מתמלא הזית שמן.
ריכוזים של חצבים יש מדרום לירדן ההררי ליד גשר בנות יעקב, בכביש היורד מערד לכיוון עין בוקק וכן בכביש לכיוון מצדה, ליד ראס עלי שבנחל ציפורי, בתל שימרון שבעמק יזרעאל, בתל חדיד שליד יער בן שמן, ובעצם איפה לא. 'גבעת החצבים' אמנם נשמע כמו שם של פרויקט נדל"ן, אבל בכמה מקומות זה גם שם מקום, למשל גבעת הקברים באזור הנקראת גם גבעת החצבים, וישנה זו של מטולה - על כתפי נחל עיון שפע חצבים, והקטע הסמוך לבית הקברות, נקרא בפי ילדי המושבה הצפונית "גבעת החצבים". חצבים יש גם בערים. ריכוז החצבים הגדול בירושלים הוא בגבעת התנ"ך (לצד דרך חברון, בין תחנת הרכבת הישנה בעמק רפאים לבין מלון הר-ציון והכנסייה הסקוטית). אנשי השפלה יכולים למצוא ריכוז גדול מאוד בתל גריסה (גבעת נפוליאון) שבגבול פארק הירקון עם קצהו המערבי של רחוב רוקח ברמת גן, וכן לצד מערות אפקה (מערות קבורה שומרונית). תוכניות פיתוח מאיימות על האיזור, ומספרים כי ניתן לראות שם קבוצת חצבים בצורת המילה האנגלית HELP.
