בימים אלו יוצא לדרך פרוייקט שביל ישראל באופניים, נתיב בן 1000 קילומטרים מדן ועד אילת, שאמור להיות מושלם בתוך עשור. עיקרו, סימון נתיב בדרכים קיימות, ובניית גשרונים מעל לכבישים. תוואי השביל טרם נקבע אך כעיקרון הוא יעבור בתחומי הקו הירוק בין באתרים היסטוריים, ארכיאולוגיים ודתיים, וכמובן - בטבע. יהיו בו כל מיני סוגי שבילים, ומצגת אודותיו ניתן למצוא באתר השטחים הפתוחים. http://www.ios.org.il/clipimages/bike8pekan.pps
סימון שביל האופניים הוא חלק ממגמה עולמית. בשנים האחרונות יש המון מיזמים ליצירת רשתות לאומיות ובין לאומיות של שבילי אופניים. חלקם לרכיבת שטח וחלקם שבילים לנסיעת '"כביש", בעיקר בארצות הברית ובאירופה.
עד לא מכבר, נחשב כלי התחבורה הדו-גלגלי שפועל על אנרגיית שרירים, לאמצעי טיול שמזיק לטבע. עיקר הנזק ממנו מוטרדים היו שומרי הארץ הוא חריצי הצמיגים בקרקע. בחלק מן הנופים וסוגי הקרקע -רכסי הכורכר שלנו למשל - מדובר בנזק של ממש הנגרם עקב שינוי משטר הזרימה של מי הגשמים, שחורצים את הנוף, ואת גורלו. בשנים האחרונות משתנה הבון-טון הירוק, ואופניים הופכים לידידהם הטובים ביותר של הירוקים באשר הם. הסיבה אינה רק רמת זיהום האוויר שהם מייצרים, אלא גם הטווחים אליהם מגיעים רוכבי האופניים. בעוד רוכב יכול לגמוע עשרות רבות של קילומטרים מדי יום רכיבה, המטייל יעשה אולי 10 או 20 קילומטר ברגל, ואת יתרת הדרך אל היעד יעשה ברכב, מה שאומר הרבה יותר כבישים ופיתוח, שמגיעים הרבה יותר קרוב למוקדי המשיכה של המטיילים בטבע. סיבה נוספת היא ההבנה כי אופניים אינם רק אמצעי טיול אלא גם אמצעי תחבורה, וכי השימוש בהם אינו תמיד תחליף לצעידה, אלא לא אחת חלופה לטיול ברכבי שטח הרסניים לאין שיעור.
חלק משבילי האופניים המתהווים הם בעצם שבילי הליכה שנכבשים על יד הרוכבים, תופעה שניתן לראות בקטן בארץ, ובגדול בשאר העולם. הנה למשל רשת השבילים של איגוד המשוטטים האירופי, שגם הוועדה לשבילי ישראל שליד החברה להגנת הטבע חברה בו (http://www.era-ewv-ferp.com). אלו אמנם יועדו להיות 11 שבילי הליכה מסומנים לרוחב היבשת, נניח אם בא לכם לצעוד מאירלנד לאיסטנבול או לעשות טיול מים-לים מהאוקיאנוס האטלנטי ועד לים השחור. אך כיום (כך לפחות אומרת האינטרנט), חלק ניכר מהמסלולים ניתן כבר לעשות באופניים. חלקים אחדים של הנתיב הם כבר מסלולי רכיבה של ממש. למשל, בקטע בו חוצה E8 את האי הבריטי לרוחבו, נקרא השביל גם הטרנס-פנינ-טרייל (TPT), שביל רכיבה לכל דבר (http://www.transpenninetrail.org.uk). אורכו של השביל הוא 344 קילומטר, ועלהים נוספים עוד 211 קילמטרים של שלוחות רכיבה לצ'סטרפילד, שפילד וייקפילד לידס ויורק (אגב, גם שביל ישראל אמור להיות מחובר לחלק מהערים). מתברר שה-TPT אינו המסלול הפופולרי ביותר לחציית האי הבריטי על שני גלגלים, אלא דווקא המסלול מחוף לחוף, C2C (http://www.c2c-guide.co.uk) שסלול דרומה משם. בשנה הראשונה שלאחר פתיחתו, דיוושו בו כעשרת אלפים איש שהוציאו מעל מיליון לירות שטרלינג באכסניות ב-B&B, בחנויות, בבתי הקפה ובפאבים שלאורכו. מאז רוכבים בנתיב 12-15 אלף איש מדי שנה.
שני השבילים הם חלק מרשת שבילי אופניים בת כעשרת אלפים מייל הקורמת עפר ושלטים בין ערי האי הבריטי ובתוכן (http://www.sustrans.org.uk ). בפעם הבאה שאתם בלונדון אתם יכולים לשקול לרכב את 100 הקילומטרים של שביל התמזה. שביל בריטי נוסף שראוי לציון הוא שביל אדריאן . אדריאנוס קיסר, מותר להזכיר, ביקר גם בארץ הקודש, אלא שלעומת 'שביל קיסר' שלנו - קטע בן שלושה וחצי קילומטרים העולה מעמק האלה בנתיב שנותרו בו מדרגות רומיות שנחצבו בסלע עבור הקיסר בדרכו לירושלים - בבריטניה מדובר בסימון של דרך רומית בת 170 מייל מחוף לחוף (http://www.cycle-routes.org/hadrianscycleway/).
כל אלו הם שבילונים לעומת מה שקורה בחלקות אדמה גדולות יותר על פני הגלובוס. אמריקה למשל. עוד ב-1976 סומן הוותיק בשבילי האופניים: השביל הטרנס אמריקני (http://www.cyclingtheworld.org/tours/transamericatrail.php), 4,200 מייל בין וירג'יניה לאורוגון. בשנים הארונות הולכים ומצטרפים אליו עוד ועוד נתיבי רכיבה ארוכים במיוחד: מי שרוצה לעשות נתיב מחוף לחוף חף מכלים ממונעים יכול לעלות על האמריקן דיסקברי טרייל (http://www.discoverytrail.org/), 6,800 מייל מדלוור למרילנד.
עוד אין מינוח עברי ל-greenway. הגדרתה היא: מסלול, שביל, או מסדרון טבעי המשמשים בהרמוניה עם הפונקציה האקולוגית שלהם, ומטפחים שימור טבע ומורשת תרבותית, מספקים אפשרת לתחבורה בטוחה, נופש, ותיירות, ומעודדים אורח חיים בריא יותר. כלומר, לא מדובר רק במסלול רכיבה או הליכה אלא גם בשוליו הרחבים. דרך ירוקה תרתי משמע.
במקביל לנתיב האפלאצ'ים, אחת מדרכי הנוף הרגליות הארוכות בעולם, תעבור הדרך הירוקה של החוף המזרחי, the East Coast Greenway, (http://www.greenway.org/) המיועדת לחבר בין כל הערים המרכזיות בחופה המזרחי של ארה"ב באמצעות 2,950 מילים רצופים של שביל-שטח ממיין ועד לפלורידה. בינתיים נפתחו "רק" 21% ממנו - אלף קילומטרים.
נתיב האפלאצ'ים:http://www.traillink.com/TL_Active_Pages/TrailSearch/default.asp?Action=DisplayDetails&ID=1254
לכשיושלם, יהיה אורכו של הנתיב הצפוני (the North Country Trail), מניו יורק לדקוטה מעל ל-4,000 מייל, אך אודות אופיו מתנהל מאבק בין רוכבים על שנים לבין אלו שרוצים לראות לאורכו צועדים בלבד. איגוד רוכבי אופני ההרים של מערב ניו יורק (http://www.wnymba.org/portal.php?h=nct) מקדם את פתיחת הנתיב גם למי שלא חושב שמסע בן אלף מילין מתחיל דווקא בצעד אחד קטן.
אי אפשר לעזוב את ארצות הברית מבלי להזכיר את אחד האירגונים האמריקניים שמקדמים את הנושא, ארגון "ממסילות לנתיבים", שמאה אלף חבריו שמו להם למטרה להחליף את קווי המסילות הישנים בשבילים ולחברם במסדרונות לרשת הבנויה "עבור מקומות בריאים יותר לאנשים בריאים יותר". http://www.railtrails.org/
שביל אופניים אמריקאי אחר, שסימונו כבר מתקדם מאוד הוא הנתיב הטרנס קנדי (: http://www.tctrail.ca/en/home.php). זהו יהיה ככל הנראה השביל הארוך בעולם, 18,078 קילומטרים, מתוכם כבר הושלם סימונם של 62%. השביל הקנדי מיועד להתאים כולו להליכה, לרכיבה על אופניים, לרכיבה על סוסים, למזחלות שלג, ולצועדים במגלשי סקי.
גם באירופה ישנם בעשור האחרון התארגנויות ליצירת רשת אחת של שבילי אופניים מקומיים, לאומיים, ובינלאומיים. באתר הפדרציה האירופית של רוכבי האופניים (http://www.ecf.com/discover/index.htm) יש לא פחות מ-400 מסלולי רכיבה. כבר היום ניתן לעשות מסלול "קצרים" דוגמת הדרך הירוקה פראג-וינה (http://www.pragueviennagreenways.org/index.html), דרך הענבר - דרך ירוקה מקרקוב לבודפשט(362 קילומטר. 10 ימים http://www.okotars.hu/english/amber.html), או טיול רכיבה בן שמונה ימים לאורך הדנובה מוינה מערבה או מזרחה (לבודפשט או לפסאו שבגרמניה). ויש כמובן מי שמציע את הטיולים האלו באופן מודרך, או הדרכה למדווש העצמאי (http://www.topbicycle.com/selfguided.htm).
גרמניה כמו גרמניה, נמצאת גלגל אחד לפני שכנותיה ממזרח, ורשת שבילי האופניים שם מפותחת כדי האפשרות לחצות אותה לאורכה ולרוחבה על שני גלגלים. מי שחפץ בכך, ישמח למצוא כאן (http://www.germany-tourism.de/biking/interactive_map_moz.html) מפה אינטראקטיבית של שבילי האופניים הגרמניים. מיותר להזכיר כי הולנד כולה מרושתת שבילי אופניים, בערים ומחוצה להן. ומי שחפץ בקצת עליות יכול למצוא מספיק כאלה בין 3,300 הקילומטרים של שבילי האופניים של שוויץ, בהם 8 נתיבים ארציים. גם להם מפה אינטראקטיבית(http://www.cycling-in-switzerland.ch/01_entrance/frameset_einstieg.html). רוכבי הרים שמחפשים אתגרים עם כותרות אתגריות יכולים לחצות את האלפים ב"מסלול הנמרץ של טירול", 320 קילומטרים הנפערים על הבדלי גובה של 7,500 מטר.
מסלול טירול: http://homes.tiscover.com/project/tirol/themen/touren_archiv_bl...2.html?_blid=31937&_thema=36564&_thues=37185&_rub=48915&_blest=&_thema_orig=&_thues_orig
כל אותם מסלולים 'קצרים' שניתן לעשות בדרך הירוקה, יוצרים רשת כלל יבשתית ומתחברים אליה. רשת ה-eurovelo , כוללת 12 שבילי על לארכה ולרוחבה של אירופה (מצ"ב מפה). חלקים ניכרים מהם כבר מסומנים. החיבור אינו רק פיזי, הוא גם רעיוני וארגוני. ברוב מדינות אירופה יש כיום עמותת 'דרך ירוקה' המקדמת את הקמת דרכים אלה בארצה שלה, וחיבורם לשבילים היבשתיים. אירופה השבעה, המודעת יותר ויותר לענייני איכות סביבה, גם מוצאת את דרכיה הממסדיות לקדם את העניין. בסך הכל מדובר ב-63 אלף קילומטרים של שבילים, מתוכם 20 אלף קילומטרים כבר קיימים. המסלול הראשון מבין התריסר הוא מסלול האופניים של הים הצפוני, שנפתח ביוני 2001 (http://www.northsea-cycle.com/index1.html). ששת אלפי הקילומטרים העוברים בנורווגיה, שוודיה, גרמניה, הולנד, אנגליה, סקוטלנד, ובחזרה לנורווגיה, נרשמו בספר השיאים של גיניס כמסלול האופניים המשולט הארוך בעולם.
