פורסם 5/5/2006. ויש גם וידאו
המזבלה. עברנו בה בדרך לדני שי מעמוקה שמקים את העמותה להצלת יער ביריה. אכן כן, המזבלה 'אתר תאנים', נוגסת חתיכת יער. באתר האינטרנט של האתר הכל נראה טוב ויפה, נקי, מתקדם, מיחזור שמיחזור, איכותי לסביבה עאלק. התמונות שמראה לנו שי מציירות תמונה אחרת לגמרי. "הכל חארטה" הוא אומר, "הם מפקחים על עצמם ומספרים כמה שהכל וטוב ויפה". גם בשטח זה לא מריח משהו.
האתר הוקם ללא תכנון כפתרון זמני לפני כעשרים שנה, ומאז העסק רק גדל. עתה מתוכנן בסמוך, אתר נוסף 'מתחם להפרדה ומיחזור פסולת', שייקרא "תאנים ב'". כל מי שמנפנף בסטנדטרטים הסביבתיים הגבוהים שכח את עיקרון העל האינטואיטיבי של איכות הסביבה: ביזור. המדהים מכל הוא שאחד הדברים שעושים כאן הוא לייבא פסולת לתוך אגן ההיקוות של הכנרת. למרות מעורבות מנהלת הכנרת, האתר קולט תמורת תשלום אשפה שמגיעה מכרמיאל, מבקעת סחנין, מעארבה. זבל זה ביזנס אם לא סיפרו לכם. בטח תופתעו לשמוע שמי שמרוויח זה הקיבוצים ומי שמריח זה חצור (לא התל המקראי ואתר המורשת העולמי - עיירת הפיתוח).
לעשות סיורים חינוכיים לתלמידים ועיתונאים לא עושה את זה טוב לסביבה, או טוב בכלל. צריך גם להיזהר לא לתת ליופי של החסידות הרבות ושל הדיות הדואות להטעות. גם ללא שפעת העופות יש סכנה בריכוז כזה של ציפרים שנוברים באשפה. אשפה היא לא רק מה שיוצא לנו מהדלי ההוא שתחת כיור המטבח. (שי מציג תמונות ציפורים המנקרות בפגרי עופות, ורק השבוע הגיע דיה אל עם הרעלה של בוטוקס?). המשאיות שמובילות את הפסולת לאתר עושות את זה על דרך שלא מיועדת להם, אלא לנו המטיילים - דרך הנוף.
אח, איזה נוף. לא זכינו לראות אותו, הראות לא הייתה משהו, ואנחנו בכלל היינו עסוקים בחלק הנמוך של הדרך. הדרך עצמה היא משהו בין יש אספלט לבין אין, מובילה מעין זיתים למחניים, ועבירה לכל רכב עם כל נהג. על חלקה העליון והמתוייר נאלצים היינו לוותר. יש שם כמה מוקדי משיכה שמטיילים רבים מגיעים אליהם, עין גבר, עמק הבוטנה (זה פיסטוקים), עתיקות בית הכנסת של נבורייה, עין נבורייה (סלמנדרות בעונה), נסיעה ביער ותצפיות אל הנוף. דרך הנוף המסומנת בירוק, עוברת קרוב מאוד לעמוקה ולחוות בת יער, ומשם יורדת לעבר מוקד המשיכה הגדול ביותר באיזור: קבר יהונתן בן עוזיאל. שם התחלנו.
כמספר המבקרים כך איכות הדרך, והכביש היוצא מקברו של גדול תלמידיו של הלל הזקן - משובח. סגולה לשידוך היא בכל זאת אטרקציה יותר גדולה מדם המכבים והנורית גם יחד, ומדברים על מאות אלפי מבקרים בשנה. בנחל המצוקי שלצד הכביש שרקרקים. ציפורים יפות מעין כמותן, צוואר צהוב, גחון ירוק-כחול, איי-ליינר שחור, מצח לבן, וכיפה ערמונית הנמשכת לכנפיים. ציפור רבת יופי.
אחרי העקומה החדה אנחנו על גדתו של נחל חסף (משהו בכל זאת אני זוכר מהקיץ ההוא, הטופוגרפי). באיזו הזדמנות אני חותך שמאלה באחד המורדות, יורד מן הכביש אל הדרך, מן הדרך אל השביל, הם מדלגים בין העצים.
הצבאים. הו הצבאים. אני לא חושב שיש לטבע הישראלי להציע למטייל הישראלי חוויה שמשתווה למפגש בלתי אמצעי עם צבי ארץ ישראלי. בעיקר אם לא מדובר במפגשים החטופים בהם זוכים לראות ממנו נדנוד אחוריים בהירים המדלגים שמאל-ימין ממך והלאה. פחות מעשרים שניות של בהייה שוות היו את כל המאמץ של להגיע כל כך צפונה בשבוע קצר שכזה. ממש טיול ליום הזיכרון יצא לי. גם דם המכבים מאדים ביער, גם הצבי ישראל.
גולשים במורד, בכיוון האינטואיציה, ובעיקר תוך תפילה שתהיה יציאה - כי לעלות את זה לא נוכל. אנחנו מגיעים לדרך טובה יותר, ולישורת יער. עוצרים. אילן, הצלם שכבר הבין בכנרת עם מי יש לו עסק, שואל מה? כאן? פה הן הולכים להקים את המזבלה? אני לא מוכן. הוא בכלל מזכיר לי עד כמה התרגלתי למראות הללו בשנים האחרונות, ועד כמה הם מיוחדים לרבים רבים, שאעפס לא מצליחים לצאת אל המרחב הירוק כפי שהיו רוצים. 'לא שואלים אותך', אני מזכיר לו, ונפנה אל האש.
לא חולפות דקותיים ואת הפסטורליה מכסח טרקטור. אחריו נגרר בשרשרת-ברזל עץ-אורן שלוקחים אותו להיות גדר. עוד דקה הטרקטוריסט אצלנו, מספר שהוא בן משפחה של קבלן גדול שכולם מכירים (ניקולא אולי), ושהם יושבים פה למטה, מאתיים מטר, עם הפקח מאיר, ושיש תה. פונקט כשהקפה מוכן מגיע הפקח, נדהם מכך שהצלחנו להעלות אש במקום עמוס גזרי אורנים יבשים, ופוצח בהסברים כמה שהוא בסדר. אפולוגטיקה.
שותים קפה, מעשנים סיגריה, מצלמים. בדרך כלל אני לא אוהב את מה שאני מכנה, "נוף קק"ל טיפוסי", חורש אורנים נטע אדם, אבל משהו ביער הזה קסום, יש מי שיגידו שזו ציפיפות העצים, יש שיאמרו - הרוח. אולי זה שאריות רוח מהמשיגענעס שצועקים כאן בחצי הלילה לשמיים אבא אבא. טאאאאאאאאאטה.
הוא בסדר מאיר, בחור נחמד. מסביר לנו כמה שבאמת אין בעייה שנהיה פה, שזה יער של כולם, מסביר קצת על איך מבחינים במיני אורנים, ובואו ובואו למעלה לראות שאני נותן להם להוריד רק את העצים החולים או העקומים. הוא בסדר מאיר, רק לוקה בכשל המובנה של קק"ל, 'יער' לגביו זה מקום בו מגדלים עצים (שלא לומר עץ). "אין פה פרחים", הוא אומר. וכאילו זה משנה את האמירה אני מצלם עוד ועוד פרחים. אדומים וצהובים ולבנים וסגול כזה, וסגול כזה. על הכחולים הקטנטנים אני מוותר, ובעיקר על לעלות להתעמק בעבודתו. מאתיים מטר. תה.
בערוץ נחל חסף, הרבה יותר שבילים מהצפוי. וגם תחנה כזו של קבלן העץ שמריחה ריח שמן ומכונות, ועובדים ספורים. 'אין פה מעיין', אומר לי אחד מהם בכזה ביטחון, שכמעט ומשכנע אותי שהוא יודע יותר טוב מהמפה (ולכל הפחות שרק חשבתי שאני יודע איפה אני). אלהים יודע מאיפה בא לי השכל להקשות: "תאנה?". אה, יש, פה, מאה חמישים מטר למעלה.
שוקת שבורה מעידה שגם העין כאן ידע ימים אחרים. תחתית הערוץ רטובה, אולי עוד מהגשמים המאוחרים של השנה המשוגעת הזאת, אולי זו בכל זאת נביעה. מים של ממש, בריכה או מה, אין פה, ואני גם מוותר על המריבה עם הפטל על מנת למצוא איזה טפטוף. הרעננות של המים פה. והעץ.
התחושה היא כאילו זהו עץ אחד גדול ומרובה גזעים המשתרע לאורך כל הערוצון, 50 מטרים, אולי 100. גזעים גזעים משני צדי הערוץ, שמתלכדים לכלל פלונטר אחד סבוך של גזעים באחת ממדרגות הסלע בה נחאז העץ. פרי העץ כבר תפח יפה, אך טרם הבשיל ובכל זאת רוב התאנים מפוזרות על הארץ.
משהו עמום בזיכרון אומר לי שלאתר הפסולת קראו תאנים על שום התאנים שהיו בערוץ בו הוקם קצת אחרי אותו קיץ של ניווטים האתר (הזמני). והנה תאנים ב'. פתאום יש לי את התמונה השלמה, ממש כמו בתמונות של סוחרי הדיאטות: לפני ואחרי. מה היה שם קודם - פה, ומה שיהיה פה אחר כך - שם. רק שאלה אחת נותרה פתוחה: מה? נגמרו שטחי מחצבות חצובים שצריך לעשות את זה בתוך היער? מה לקק"ל בכל זה?
תוספת (לבקשת העורכת):
מהתמונות שהציג לנו דני שי (ומדבריו הזועמים), עולה שהטיפול בפסולת לא תמיד עומד בתקנים. הדוחות שנמצאים באתר האינטרנט של האתר רחוקים מלהיות עדכניים (דוח שנתי אחרון מ-2003), אך מדו"ח ועדת המעקב הציבורית שמופיע שם אפשר להבין שיש לא מעט בעייתיות בתפעול האתר.
את האתר מפעיל 'איגוד ערים לפסולת מוצקה - גליל מזרחי וגולן'. חלק ניכר מהזבל (כ-40%, 70 מיליון טון בשנה) הוא פסולת שמגיעה מערים שאינן חלק מהאיגוד. ערים אלו נמצאות עפ"ר מחוץ לאגן ההיקוות של הכנרת, והן שולחות תמורת (הרבה) כסף את הזבל שלהם, והטיפול בו נעשה באיזור בו הנחלים זורמים אל הכנרת. פתח לצרות. שמטופל טוב יותר או טוב פחות אל השח שדליפות ממנו עלולות להגיע למאגר המים הלאומי. בין היתר האתר מטפל בשנה במיליון וחצי טון של פסדים (מילה יפה לפגרים).
רק השבוע הגיעה לאנשי רשות טבע דיה מורעלת שביקרה במזבלה.
גודלו של האתר שנפתח רשמית ב-2002 הוא כ-300 דונם. תאנים ב' צפוי אף הוא לנגוס מאות דונמים מיער ביריה. תוכניות עוד לא הוגשו אך ההערכות (של המתנגדים) הן כי בסך הכל יתפוס המתקן כולו כ-2000 דונם מהיער.
איפה זה. ליד צפת. דרך הנוף הירוקה יוצאת מכביש 886, בין צומת עין זיתים לחניון עין זיתים. מפת היער של הקקל מופיעה באתר הקק"ל. הכי טוב, ללחוץ ולראות גם את המובלעת של אתר הפסולת תאנים ביער, וגם את נחל חסף ועין חסף בקצה הצפון מזרחי של היער. שוב הלינק: http://www.kkl.org.il/kkl/hebrew/nosim_ikaryim/yeharot/parkimveyearot/north/biryamap.jpg
--
קישורים
תמונות של שרקרקים:
http://www.wildlife-photo.org/wildlife_photography_pictures/merops_apiaster_european_bee-eater.htm
מפת היער:
http://www.kkl.org.il/kkl/hebrew/nosim_ikaryim/yeharot/parkimveyearot/north/biryamap.jpg
תיאור היער:
http://www.kkl.org.il/kkl/hebrew/nosim_ikaryim/yeharot/parkimveyearot/north/birya.x
אתר האתר
http://www.edugal.org.il/atarten/
תאנים ב' (מתחרז עם צאלים ב').
http://www.edugal.org.il/atarten/siur/teenim_b.htm
