הכתבה של גילי חסקין:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1569128,00.html
ויראג'יו איטליה
מזה 133 שנים חוגגת מדי חורף ויארג'ו את קרנבל בובות הענק שלה. השנה נפתח קרנבל הבובות של ויראג'יו ב-12 בפברואר והוא בסימן השלום האהבה והסולידריות. מה נעים. במשך שנה שלמה עמלים אנשי טוסקנה על בניית הבובות הסאטריות שגובהן כ-3 מטרים, ושלעתים נדרש צוות של 30 מפעילים על מנת לתפעל את תנועותיהן. תהלוכת הקרונות אינה מוקד המשיכה היחיד בחגיגה שנמשכת לתוך הלילה, כשרחובות העיר מלאים בחוגגים. תהולכת בובות הענק, שמשקל הגדולות שבהן מגיע לכדי 40 טונות, מתקיים 5 פעמים במשך הפסטיבל. ב-12, 19, 26, 28 בפברואר ובפעם האחרונה עד השנה הבאה, ב-5 במרץ.
בתוכנית הפסטיבל גם מופעים ואירועי תרבות רבים דוגמת קומדיות מוסיקליות (באיטלקית), המסעדות מציגות 'תפריטי פסטיבל', ומועדוני העיר ודיסקוטקיה מקיימים נשפי מסכות רבים. מי שאינו בוחר באחת מחבילות הפסטיבלים שמציעם סוכני הנסיעות בארץ, יכול לרכוש כרסטיסים לפסטיבל באתר האינטרנט שלו (לינק). מי שגיע לויארג'יו ברכבת יזכה להנחה. אח, להתקנא.
אתר הקרנבל
http://www.viareggio.ilcarnevale.com/viareggiocarnival.cfm
הקרנבל המוזר של איבראה
אתר האינטרנט של הקרנבל של איבראה הידוע בקרבות התפוזים שלו, גורס כי זהו הקרנבל היחיד שיש לו עלילה של ממש. דמויותיה ההיסטוריות מסמלות את הערכים האנרכיסטיים של העיר. שורשי הקרנבל במאה ה-12, כאשר מינה ברברוסה שליט עריץ לעיר, אחד ריאנרי די ביאנדרוטה. התושבים מרדו בו, והרסו את טירתו - סמל הדיכוי. זה היה גורל המרקיז גוגליאמו לאחר שנים, ובמסורת אוחדו השניים לעריץ אחד, שניצל את זכות הלילה הראשון (יוס פרימה נוקטיס) שעמדה לשליטים דאז. עדש ויולטה בת הטוחן, בחרה דווקא לערוף את ראש הטיראן במקום להעניק לו את בתוליה. היא הציגה את ראשו להמון, והציתה את המרד. רק בראשית המאה ה-19 הורה הממשל הנפוליאוני לאחד את החגיגות שהתקיימו בנפרד בחלקי העיר. מקץ ששים שנה מרדו גם בהם אנשי איבראה, והגנרל הנפולאוני הפך לסמל הכיבוש. ויולטה נותרה סמל השחרור.
גם השנה, בצהרי יום חמישי ה-23 בפברואר, יקבל הגנרל מראש העיר את סמכויותיו. אך אל חשש, תושבי העיר יטלו את חירותם באינתיפדת תפוזים. המרד הגדול יפרוץ בוויקאנד, ויכלול את הצגת משמר הכבוד הנפוליאוני, את מינוי בת הטוחן, טקסים, תהלוכות, מצעדי לפידים, זיקוקים על הנהר. שמייח. הכל על פי לוח זמנים מדוקדק (כמנהגם של אנרכיסטים). משהו כמו 180 טון תפוזים יעופו בקרבות התפוזים שיתקיימו ביום ראשון, שני ושלישי ב-14:15. החגיגה מגיעה לשיאה בערבו של יום שלישי (השמן), ובני העיר יפרדו בברכת "להתראות ביום חמישי באחת", arvedse a giòbia a'n bòt.
העלילה:
http://www.carnevalediivrea.com/inglese/carn_ing.htm
בבאזל יסדתי
מאחר שרעידת אדמה החריבה את ארכיבי באזל ב-1356, לא ברור מאיפה צמח הקרנבל עתיק היומין של באזל, הפאסנאכט. 72 שעות החגיגה נפתחות השנה ב-6 במרץ, כמו תמיד ב-4 לפנות בוקר. תאורת הרחוב של העיר תכבה, ומצעד פנסי הבד הענקיים (וידאו קצר) יוצא לדרך. כמאתיים מנורות מאויירות בנושאים מאירועי השנה החולפת חולפות בסך בחושך המוחלט, לקולם מחריש האוזניים של אלפי תופים וחלילי פיקולו המסמלים את הפסטיבל. הרעש נועד, על פי המסורת, לגרש את החורף. באתר האינטרנט הרועש של ועדת הפסטיבל, (הנה) ממליצים בחום לתפוס מקום מבעוד מועד, לא לשאת עמכם יותר מדי מזומנים, ומבקשים לא לצלם בפלאש: החושך המוחלט הוא שעושה את התהלוכה. בכלל, אנשי באזל חוזרים ומדגישים כי מדובר באירוע מקומי, מעיין אירוע משפחתי לבאזל כולה, ומוסיפים בנימוס המתבקש כי "אורחים, כמובן, מתקבלים בברכה". שלא כמו בקרנבלים אחרים כאן אין מקום לכובעי ליצן, צבעי פנים, אפים מלאכותיים או השתובבות אפופת גסות אלכוהולית. "עוד חייבים לציין", מוסיפים שם, "כי הקרנבל שלנו אינו מאפשר למבקרים לקחת חלק פעיל בהתרחשות". מה גם שרוב ההתרחשות מתנהלת בניב המקומי. עם זאת, יש מה לראות.
אוכלוסיית העיר כולה מתחלקת לקבוצות, "קליקות" של נגני חלילים, מתופפים ושחקנים המונות עשרות או מאות חברים. בימי שני ורביעי יתקיימו תהלוכות בנות 10,000 משתתפים העוברים בקרונות, בכרכרות וברגל לאורך המסלול הדו-סיטרי (מפה). הקליקות עוברות זו מול זו, מננגנות בקול, ומנסות להוציא את הצועדים מנגד מהקצב. בערב מופיעות במסעדות העיר להקות ה'שניצלבנק' במופעי סאטירה. יום שלישי הוא יומם של ילדי באזל המחופשים שמציפים את הרחובות, בערב מוצגים פנסי הבד לראווה בכיכר מונסטרפלאץ, ותזמורות כלי הנשיפה המקומיות מפליאות את ביצועיהן בקונצרט הגוגה-מוזיק. על מנת לספוג את האווירה המאוד מיוחדת של מה שמכנים המקומיים "שלושת הימים הנפלאים ביותר", יש להצטייד בתג הפסטיבל שהוא הדרך בה ממומנת החגיגה. הדרך הטובה ביותר להינות מהפאסנאכט, לדברי מארגניו, היא פשוט לשוטט ברחובות וללכת עם הזרם. "וטיפ אחרון: אל תקחו את ההומור שלנו ברצינות יתרה".
אתר האינטרנט של ועדת הפסטיבל:
http://www.fasnachts-comite.ch/english.html
קטע וידאו מתהלוכת הפנסים
http://www.baseltourismus.ch/opencms/opencms/bstour/filme/fasnacht.html
הקרנבל של ברן, מתקיים יומיים קודם, אם אתם כבר בשוויץ:
http://www.berninfo.com/en/navpage-EventsBET-EventsTBET-33996.html
בוא לריו
הקרנבל המפורסם והמושך מכולם, הוא זה של ריו זה ז'נרו. למספר ימים עוצרת ברזיל כל פעילות אחרת ומתמקדת בחגיגה פרועה של סמבה, אלכוהול ואוויר רווי הורמונים. החגיגה המפורסמת בעולם מגיעה גם היא לשיאה ביום שלישי השמן (28 בפברואר), לאחר ארבעה ימים של מצעדי סמבה ססגוניים, משהו כמו 600 מסיבות מקומיות, ובעצם חגיגה אחת גדולה - נשפים ומסיבות בכל מקום בילוי, ובכל מקום בכלל. מאות אלפי תיירים ידחקו יחד עם 7 מיליון תושבי העיר ועוד כמה מיליוני תושבים משולי המטרופולין בחום של שיא הקיץ.
מבין תהלוכות התחפושות והריקודים הגדולות והמפורסמות, השתיים החשובות יתקיימו בימי ראשון ושני 26 ו-27 בפברואר, מהערב ועד הבוקר. בשני הימים יעברו בסך 14 הטובים שבבתי-הספר לסמבה בריו, המשתתפים בתהלוכה שהיא תחרות. בשני העשורים האחרונים נערכת התהלוכה בסמבדרום (שזה כמו היפודרום רק בלי סוסים), שהוקם במיוחד, ומכיל כ-60 אלף מקומות. מי שלא מסתפק בהופעות בתי הספר לאורך רחוב פרזידנטה וארגאס יאלץ להוציא הרבה יותר מדולרים ספורים: לצפות בתחרות עולה לא מעט, בין מאה דולר לבין 600 דולר ליום צפייה מהמקומות הקרובים ביותר לתהלוכה.
באתר הרשמי של משרד התיירות של ריו לא מוכרים כרטיסים ובדיוק כמו בבדיחה, המחירים שם נמוכים בהרבה. ניתן למצוא שם את תוכנית הקרנבל וגם את רשימת בתי הספר לסמבה המשתתפים, על אתרי האינטרנט שלהם. כרטיסים ניתן לרכוש בין היתר באתר ריו-קרנבל.נט, האתר הכי מוצלח שמצאנו להכרת הקרנבל של ריו.. בשבת, ה-4 במרץ יתקיים מצעד המנצחים.
אתר משרד התיירות של ריו
http://www.rio.rj.gov.br/riotur/en/guia/?Canal=10
אתר ריו-קרהבל נט
http://rio-carnival.net/rio_carnival/2006_rio_carnival.php
ריו למתחילים
http://ipanema.com/carnival/home.htm
סלבדור דה באהייה
כאן לא מדובר בסמבה אלא באַשֶה (מוזיקה עם "שורשים אפרו-ברזילאיים"), ולא ברקדניות חטובות רכובות על קרוניות ובתהלוכות תחרותיות אלא במסיבת רחוב פשוטה. כביכול. כי בכל זאת מדובר במסיבת הרחוב הגדולה בעולם על פי ספר השיאים של גינס. 2 מיליון בני אדם, 800 אלף מהם תיירים, רוקדים במשך שבוע ימים (רשמית זה נמשך ששה ימים אבל קצת קשה להם לעבור למצב צום). מסיבת הרחוב נמשכת 26 קילומטר דרך מרכז העיר, ואת ההמון מרקידות כמאה קבוצות הקרויות בלוקוס, שבלב כל אחת מהן טריו אלקטריקו - סמיטריילר עמוס ציוד הגברה ועליו להקה. מקור השם טריו הוא בטנדר פורד 29' שעשה את העבודה בפעם הראשונה, עם נהג אחד ושני מוזיקאים מאחור, דודו ואוסמאר שעל שמם נקראים שניים משלושת המסלולים של הקרנבל בסלבדור דה באהייה.
פעם זה היה הקרנבל ה'אותנטי', זה שאליו נסעו אלו שהקרנבל בריו נוצץ ותיירותי מדי עבורם. הרבה קשאסה זרמה בעורקים מאז, והעיר, כאמור, מפוצצת תיירים. יש אפילו טיסת שכר ישירה מתל אביב. עם זאת הקרנבל שנפתח ביום שלישי ה-23 בפברואר, נותר עממי יותר, נוצץ פחות, ומטבע הדברים יותר שמח. בברזיל לא רק רוקדים: הממשלה שם תחלק חינם אין כסף 11 מיליון קונדומים במהלך הקרנבל, באמת.
האתר הרשמי:
http://www.carnaval.salvador.ba.gov.br/index.asp
האתר המומלץ:
http://www.bahia-online.net/Carnival.htm
ריקוד השטן
כמו רבות בערי דרום אמריקה, גם אורורו שבבוליביה נכנסת למצב קרנבל לשלושה ימים בסוף פברואר. אתר משרד התיירות הבוליביאני מזכיר כי הקרנבל הוכר על ידי אונסק"ו, כחלק מהמורשת העולמית. גולת הכותרת של הקרנבל הוא ריקוד השטן, הדיאבלאדה. מקורו של ריקוד השטן, הוא כביכול בסגידה משונה לשטן: אורורו היא עיר כורים והמקומיים שבילו ימים ארוכים מתחת לאדמה החליטו לאמץ להם אל מהעולם של מטה. לאידיאנים היו אלה אלי האדמה, הנצרות הספרדית חייבה שיהיה זה השטן, ומאמיני אורורו אימצו את סופאי (אותו דימו לשטן) לאלוהיהם. האליל זכה לקורבנות, בכדי שיגן על הבריות שמתחת לאדמה. כיום נוטה התהלוכה להתמקד בפטרוניתם של הכורים הבתולה של המנהרה (Virgen del Sovacón), ובאמא אדמה (Pachamama), אך לריקוד השטן - המתאר את המאבק הטוב ברע - יש עדיין חלק משמעותי בהתרחשויות.
התהלוכה מתחילה ב-7 בבוקר, מובילים אותה סופאי, ואישתו סופאי צ'ינה, אחריהם המון שטנים ושטניות, ולאחריהם דמויות של חיות שהיו נפוצות באיזור בימי הביניים, דובים, קונדורים ופומות.
עשרות להקות ריקוד רוקדות, מנגנות ושרות בתהלוכה שעוברת לאורך מסלול בן חמישה ק"מ, כשהן מחופשות לשדים, שטנים, מכשפות, רועי לאמות, בני אינקה, אינדיאנים לובשי נוצות, או כובשים ספרדיים. התחפושות עולות על כל דמיון, נורות משמשות כעיניים, ומראות משמשות כשיניים, ושילוב הצבעים, המסיכות המשונות, המוזיקה, הריקודים, והזיקוקים, משאיר את המבקרים נפעמים. מצעד הלהקות, שמונות מאות משתתפים כל אחת נמשך עד לשעות הקטנות של הלילה, וכך במשך שלושה ימים - מבוקר עד ערב.
הקרנבל הוא גם מצגת של הפסיפס התרבותי ששמו בוליביה, ושל ההיסטוריה שלו. את הקרבל חותם יום שלישי, שהוא אמנם אותו יום אך כאן לא נקרא 'השמן', אלא 'יום המים'. ההוללים מגיעים לכיכר העיר, ופצצות המים עפות לכל עבר. זו גם הזדמנות מצויינת לתת קישור לטרקר, האתר היפהפה של אורן שץ.
משרד התיירות הבוליביאני:
http://www.turismobolivia.bo/loader_en.php?n1=3&n2=3&n3=7&n4=0
טרקר:
http://www.trekker.co.il/bolivia-diablada.asp
ברגע האחרון
הספונטניים שבנויים לאיזה לאסט מינט, יכולים לחשוב על פסטיבל המסיכות הבינלאומי של פרניק. הפסטיבל המתקיים מדי שנתיים בעיר פרניק שליד סופיה, הוא מאירועי התרבות החשובים בבולגריה. הריקודים המשחקים והשירה שלו הם בעצם טקסים פגאניים. מטרת הפסטיבל, שהפך מסורת בפני עצמה בארבעת העשורים לקיומו, היא לשמר ולהנחיל את טקסי המסכות, את המשחקים הבולגריים ואת התחפושות והמסכות הייחודיות הנלווים אליהם. מסכות עץ גדולות שעליהן פרווה, דמויות בעלי חיים ושאר דמונים, גם "סתם" לבוש מסורתי.
משחקי המסיכות משמשים במסורת הבולגרית העממית כפולחן לבריאות טובה ופוריות. בימים שהשבטים התראקים שלטו בבולגריה (וגם על פי מנהגים סלאביים), האמונה הייתה כי למסיכות יש כוח להגן על חובשיהן מפני הרע. זה גם ההסבר להבעתן המפחידה.
יותר מ-3000 משתתפים בתחפושות המהודרות מגיעים מרחבי המדינה להשתתף בתהלוכות ובריקודים, הנושאים אופי תחרותי. הפסטיבל נפתח ביום שישי בכנס מדעי דווקא, סמינר אודות כוחן של המסכות, וב'ארמון התרבות' מוצגת תערוכה רטרוספקטיבית של האומנוית והמלאכות הבולגריות. את הפסטיבל חותמת הופעת 90 להקות פולקלור מהעולם בכיכר קראקרה ביום ראשון בערב.
27-29 בינואר, פרניק בולגריה.
אתר הפסטיבל
http://www.surva.org
אודות הפטיבל
http://www.sofiaecho.com/article/masquerades-in-pernik/id_8660/catid_47