המכשירים האלקטרוניים, הם אולי קבוצת המוצרים שמתקיימת בתודעה בפער הכי גדול מהחומר ממנו הם עשויים. בגד הוא משהו שמחובר בתפיסה הצרכנית לחומר ממנו הוא ארוג או תפור, יהא זה בד כותנה או צמר סינטטי, ורהיטים לעץ או למתכת מהם נוצרו, כך גם כלים אחרים. לעומת זאת, ברגע שמכשיר שרצים בו אלקטרונים יוצא מכלל פעולה, אין בו כל חפץ. תכונות המכשיר הנייד מנותקות מהחומר, ועתה הוא לגבי דידנו ערימת ברזל ותו לא. למרבה הצער, לא מדובר בברזל אלא בבליל של חומרים חביבים הרבה פחות לסביבה. חלק מהם רעילים ביותר.
גלעד אוסטרובסקי מהמחלקה המדעית בעמותת אדם טבע ודין מסביר כי מארז המכשיר כולל מעגל מודפס, מסך תצוגה נוזל-גביש (LCD), מקשים, אנטנה, ומערכת שמע. לוח המעגל המודפס, "הכרטיס", הוא מוחו של המכשיר, שליש ממשקלו הוא קרמיקה וזכוכית, שליש פלסטיק ושליש מתכות. הלוח מורכב מרכיבים אלקטרוניים דוגמת מעגלים משולבים, וקבלים המצופים לרוב בנחושת. הלוח עצמו עשוי על פי רוב משרף אפוקסי או פיברגלס מצופים בזהב. בנוסף לנחושת ולזהב - המרכיבים בעלי הערך הרב ביותר במכשירים סלולריים - מכיל הלוח מתכות נוספות וחומרים מסוכנים כגון: ארסן, אנטימון, בריליום, ברום כמעכב בעירה, קדמיום, עופרת, ניקל, פלדיום, כסף, טנטלום ואבץ.
מסך התצוגה מכיל גביש נוזלי הכלוא בין שכבות זכוכית. חומרי הגבישים הנוזליים במסכים הם בעלי רמות שונות של רעילות. מנורות עבור צגים גדולים מכילות, לרוב, כספית, אך יצרני מכשירי הטלפון הסלולריים טוענים שהצגים שבמכשיריהם אינם מכילים כספית. גם הרכיבים הנוספים מכילים מתכות כבדות וחומרים מסוכנים. המארז עצמו עשוי מפלסטיק בדרך כלל, פוליקרבונט (PC), אקרילונטריל בוטאדיאן סטירן (ABS), או שילוב של השניים.
בנוסף למארז, כולל המכשיר סוללה ומטען. עד לאמצע שנות ה- 90 שימשו עבור טלפונים סלולריים סוללות מסוג ניקל-קדמיום. כיום משתמשים בעיקר בסוללות ליתיום וסוללות ניקל - המכילות קובלט, נחושת, ניקל ואבץ. מטען הסוללות הוא מרכיב מרכזי בפסולת המכשירים הסלולריים, ומשקלו עשוי לעלות על זה של המכשיר כולו. המטענים כוללים חוטי נחושת מצופים בפלסטיק, כמו גם זהב, קדמיום וברום כמעכב בעירה.
פסולת אלקטרונית היא אחת הבעיות הסביבתיות הגדולות במדינות המתועשות. לכאורה, נדמה כי בהתאם לגודל המכשירים, בעיית הפסולת הסלולרית קטנה. בפועל, מסביר מסמך שפרסמה ביולי האחרון העמותה, טלפונים סלולריים מהווים חלק חשוב מזרם הפסולת האלקטרונית. לדברי אוסטרובסקי, כמות פסולת הטלפונים הסלולריים בארה"ב מוערכת בכ- 65 אלף טון בשנה. "הבעיה מחמירה לנוכח העובדה כי כל מכשיר טלפון נמצא בשימוש בממוצע כ- 18 חודשים בלבד ואז מושלך לטובת מכשיר חדיש יותר". תרבות השדרוג.
השדרוג הפך כל כך פופולרי, שאנחנו שוכחים שזו מילה חדשה שהגתה האקדמיה רק לפני שנים אחדות(?). ההצלחה השיווקית הגדולה ביותר של חברות התקשורת הסלולרית אינה הטמעת המנהג או המילה, אלא הטמעתה שלא בהוראתה המקורית: המנויים הרי לא משדרגים את המכשיר, אלא מחליפים אותו.
שוק המכשירים הניידים ממשיך לגדול בקצב מהיר. יצרנית המכשירים הגדולה בעולם, נוקיה, מסבירה באתר האינטרנט שלה כי בשנת 2003 יוצרו 490 מיליון יחידות, ב-2004 הגיע מספר זה על פי הערכת החברה לשיא של 643 מיליון יחידות. "הגידול נבע מהבום המתמשך במספר המנויים החדשים באמריקה הלטינית, רוסיה, הודו וסין, נוכח העובדה שתקשורת ניידת ממשיכה להיות יותר ויותר בת השגה, ורחבת תפוצה". על פי חברת סטרטגי אנליטיקס, בשנת 2005 נמכרו כבר 815 מיליון מכשירים. בנוקיה מעריכים שעד לשנת 2010 יגיע מספר המנויים בעולם, שעומד היום על כשני מיליארד איש, ל-3 מיליארד (רגע, מה זה אומר..שני מיליארד מכשירים..מאות אלפי טונות כל שנה). המספרים, גם אם אינם מתאימים במדוייק, הם כולם באותו סדר גודל. על פי חברת מוטורולה, בכל שנייה יוצאים לאוויר העולם 23 מכשירים ניידים חדשים. גם אלו, מן הסתם, יהפכו מהר מדי לישנים.
ברחבי העולם כבר זכתה הבעיה להכרה. הן המדינות והן החברות המסחריות שאסור להן להיתפס כאסון אקולוגי בורסאי, נוקטות צעדים על מנת למזער את הנזק שיוצרים המכשירים שהאנושות המציאה לעצמה בעידן שלנו. מי שמוביל את החקיקה הסביבתית בעניין הוא האיחוד האירופי שבו החקיקה מרחיקת לכת. החל מהקיץ שעבר נכנסו לתוקפן הנחיות האיחוד בנושא פסולת אלקטרונית (דירקטיבת WEEE) על פיהן חלה על היצרנים 'אחריות יצרן מורחבת', שמטילה עליהם - בנוסף לחובת סימון המוצרים והחובה להירשם כיצרן פסולת אלקטרונית - את האחריות למוצר בסוף מחזור החיים שלו. עלויות המיחזור אמורות להיות מגולמות במחיר המוצר, ועל היצרן לאסוף את פסולת המוצרים שלו, ולטפל בה. איסוף, אגב, הוא אחד המכשולים הקשים בתהליך המיחזור.
להנחייה האירופית מתלווה גם תקנת 'הגבלת השימוש בחומרים מסוכנים מסויימים' (RoHS) שתיכנס לתוקפה בתחילת יולי השנה. התקנה אוסרת שימוש ב-6 חומרים, והחל מהקיץ לא יימכרו באיחוד האירופי מכשירים שמכילים יותר מכמות מזערית של עופרת, כספית, קדמיום, הקסלוונט כרומיום, PBB ו-PBDE. (שזה Polybrominated biphenyls ו-Polybrominated diphenyl ethers בהתאמה). החקיקה האירופית משפיעה גם על שאר מדינות העולם. לדברי מירב גונן, האחראית על יישום התקנות האירופיות במנהל סחר החוץ במשרד התמ"ת, ההשפעה של החקיקה האירופית חורגת מתחום היבשת. במדינות נוספות ישנה חקיקה דומה (אם כי קיצונית פחות). ביפן קיים חוק המחייב מיחזור מוצרי צריכה אלקטרוניים, ואפילו הסינים, אומרת גונן, אימצו את התקנות האירופיות ככל שדברים אמורים בייצור לייצוא. לדברי גונן, ההשפעה של החקיקה האירופית היא על הייצור לכל שוקי העולם, "לא יהיו שני קווי ייצור".
בארצות הברית, כל מדינה קובעת את חוקיה שלה בדבר איסוף המכשירים ומיחזורם. המובילה בנושא, כמו בכל תחומי איכות הסביבה, היא קליפורניה שם כבר עבר חוק מיחזור פסולת אלקטרונית, אך גם במדינות האחרות צובר הנושא תאוצה. הסוכנות האמריקנית להגנת הסביבה (EPA) יצאה עוד ב-2003 בקמפיין תחת הכותרת 'התחבר למיחזור האלקטרוני' (Plug-In To eCycling) המספק מידע אודות הנושא ומקדם שיתופי פעולה בין הקהילות לבין היצרנים והמשווקים. אחד החיבורים המעניינים שנוצרים שם הוא תרומת המכשירים לצדקה, ומיזמים רבים כאלו צצו שם בשנים האחרונות. בארה"ב תרומת המכשיר מוכרת למס ומהווה תמריץ למשתמש. תמריץ אמריקני מוכר אחר הוא הכסף המזומן. למשל מוטורולה, שמפעילה תוכנית לאיסוף מכשירים ישנים על ידי תלמידי בתי ספר, ומשלמת עבור כל מכשיר 3 דולרים. כ-300 אלף מכשירים נאספים כך מדי שבוע. מוטורולה לא לבד, הן על מנת לעמוד בדרישות החוק במדינות שכבר הסדירו חקיקה בנושא, והן מסיבות שיווקיות-תדמיתיות, יצרניות המכשירים משקיעות לא מעט משאבים במיזעור הנזק שהן גורמות. אין היום יצרנית שמכבדת את עצמה, שלא מציעה תוכנית לאיסוף ומיחזור המכשירים גם למדינות בהן החוק לא מחייב זאת, כמו ישראל. עם זאת, אף לא יצרנית אחת מפעילה בארץ את תוכנית האיסוף והמיחזור שלה. ומסיבות מפתיעות דווקא.
ישראל, נדמה שכולנו יודעים, היא אחת המדינות היותר "מתקדמות", בתחום התקשורת הסלולרית. כך למשל, על פי סאני תקשורת, יבואנית סמסונג בישראל, קצב החלפת המכשירים במקומותינו עומד של שנה ושלושה חודשים בלבד. מספר המנויים בישראל עולה על מספר התושבים בה, ולמרות שהשוק רווי, הוא קולט (ופולט) מעל שני מיליון מכשירים בשנה. במסגרת הערפל הכללי (שלא לומר ענן הקרינה) המפעילות הסלולריות לא חושפות את מספר שדרוגי המכשירים שהן מבצעות לללקוחותיהן אלא רק את מספר הלקוחות החדשים. בהיעדר כל חקיקה מסודרת בתחום, ניתן היה לצפות שהמכשירים הישנים ימצאו את דרכם לחירייה, אבל למרבה המזל המכשירים הישנים הם גם משאב - כלכלי לאסוף ולמחזר אותם.
אחת החברות שעוסקת במיחזור פסולת אלקטרונית בישראל היא חברת אולשק ושות' מיחזור בע"מ. הבעלים, יעקב אולשק, מסביר כי בנוסף לערכו של החומר שמרכיב את המכשירים, האינטרס של המפעילות הסלולריות הוא שהמכשירים הישנים יצאו מהשוק. החברות יוצאות נשכרות מכך גם מכיוון שהן אלו שמשווקות את המכשירים החדשים, אך בעיקר מכיוון שהדגמים החדישים יותר מספקים פלטפורמה למכירת שירותים מתקדמים, בנוסף לשירותים הבסיסיים. לפיכך הן אוספות את המכשירים הישנים ביעילות, לפחות בינתיים. באוקטובר האחרון אישר משרד התקשורת נוהל חדש שמפקיע את הבלעדיות במכירת טלפונים ניידים ממפעילות הסלולר, ומאפשר גם ליבואנים ולחברות נוספות לשווק מכשירים אלה. זה עוד לא קורה, אבל זה יקרה.
חלקי המתכת והפלסטיק של המכשירים שמגיעים למפעל מהמפעילות הסלולריות, מופרדים אלו מאלו ונגרסים. תוצרת מפעל המיחזור הם פתיתי חומר "הכרטיסים מגיעים, אנחנו גורסים אותם ומפרידים ברמות איכות על-פי משקל סגולי על ידי אוויר וזעזוע. המתכות הולכות לזיקוק במפעלים שיודעים להפריד ביניהן. הם מקבלים ממני פתיתי מתכת עם אחוז נמוך של פלסטיק". אולשק מציין כי עליית מחירי המתכת בעולם הפכה את פירוק הסלולריים לעניין כדאי עוד יותר, הרבה יותר מפירוק מסכים למשל. הוא לא מרבה בפרטים אודות מיני המתכות שעוברים לו תחת הידיים, אך הוא מזכיר ניקל קדמיום מן הסוללות, נחושת, אלומיניום, וכן, גם זהב וכל מיני מתכות יקרות. "בסך הכל מדובר בטונות של מכשירים סלולריים" הוא אומר.
אותן טונות של סלולריים הם רק חלק קטן מהסלולריים שיוצאים משימוש. ככלל, ההעדפה היא לשפץ את המכשירים לשימוש חוזר, או להשתמש שימוש חוזר ברכיבים, ולפרק את המכשיר האלקטרוני לחומרי גלם רק כשאין ברירה. "יש לנו מה לעשות עם חלקי החילוף", אומרים במשרד יחסי הציבור של חברת פלאפון, "אנחנו גם מוכרים מכשירים מחודשים, אבל רוב המכשירים המוחזרים משמשים כמלאי לשירות במסגרת שירות התיקונים של החברה, בין אם כחלקי חילוף ובין אם כמכשירים מחודשים זמניים". מי שלא מעבירה את המכשירים לגריסה היא חברת סלקום. "מרבית המכשירים הישנים, שמוחזרים לחברה במסגרת מבצעי שידרוג למינהם, נמכרים לחו"ל לשם שימוש חוזר" מוסרת דוברת החברה, "מספר המכשירים המועט שנותר בחברה, מיועד לשירות טכני". סלקום מוסמכת בתקן הבינלאומי ISO 14001 לניהול מערכות סביבתיות, מזכירה הדוברת, עם זאת, העובדה שהמכשירים מוצאים את דרכם למדינות מפותחות פחות, מעלה את התהייה האם לא מדובר בסופו של התהליך בייצוא הזיהום, בעייה מוכרת בתחום הפסולת האלקטרונית. רינת מרני רהב, משרד יחסי הציבור של פרנטר, פוטרת עצמה בפעם המי יודע כמה שאני מציק לה ב"הם הולכים לחוצלארץ". הדברים יורדים מפסים נעימים. והמקסימום שאני מצליח לחלץ ממנה הוא יעד היצוא הלא מפתיע של הפסולת האלקטרונית הנ"ל, "העולם השלישי".
מפעל חדש (ועוד קצת מספרים)
בתחילת מרץ חנכה קבוצת סולגוד תקשורת מפעל ראשון מסוגו בארץ למיחזור מכשירים ניידים. החברה שמשווקת בארץ כרבע מיליון מכשירים סלולריים בשנה, הקימה את המפעל בשדרות בהשקעה של - 1.5 מיליון דולר, ובכוונתה לחדש את מוצריה שלה, כמו גם מוצרים של חברות אחרות. "כל שנה נמכרים כשני מיליון מכשירים בארץ, ובמקום רובם נמסרים מכשירים ישנים. אם המכשיר שמיש ותקין, האופרייטורים ממחדשים אותו", מסביר מנכ"ל הקבוצה, אורן זילברשץ. פירושו של דבר הוא שמחליפים למתקן האלקטרוני את מארז הפלסטיק ואת המקשים לחדשים, והמכשיר המחודש משמש לשירות או אפילו נמכר כמכשיר מחודש. "אבל אם זה מסובך, הם מאחסנים אותו, ודי שוברים עם זה את הראש. יש להם מחסנים שלמים של מכשירים". אלו בדיוק המכשירים שבכוונת המפעל החדש להשמיש. "ברוב הרכיבים אני משתמש כמות שהם, ואת חלקם אני מתקן. למשל מיני בורד עם עשרה רכיבים שאחד מהם לא תקין, אני מחליף את הרכיב האחד שלא עובד".
המפעילות מדווחות על 7 מיליון מנויים, אבל בפועל 10-15% מתוכם, כמיליון מנויים, הם מנויים 'שותקים'. פירושו של דבר הוא שההערכה היא שבארץ יש קצת מעל ל-6 מיליון מנויים פעילים. הנתון שיש לזילברשץ אודות קצב החלפת המכשירים בישראל שונה מזה שמספקת סמסונג. "הממוצע הוא קצת יותר משנתיים". שני מיליון המכשירים החדשים ועוד מיליון מכשירים שחוזרים על פי ההערכה לשוק אחרי טיפול קוסמטי, הם שלושה מיליון מכשירים שמחלפים המנויים מדי שנה.
זילברשץ מעריך כי בעוד מיליון מהמכשירים שמחזירים המנויים בשנה 'חוזרים להתגלגל', "לפחות חצי מיליון מכשירים בשנה הולכים לזבל". מבחינתו 'לזבל' זה לא בהכרח לחירייה או לרמת חובב אלא גם מה שנשלח בצורה מרוכזת לעולם השלישי, עובר גריסה להפקת המתכות מחדש, או סתם תקוע במחסנים ומחכה לגאולה. בסולגוד מקווים להגיע עד סוף השנה להספק של 250 אלף יחידות בשנה, וסוף בשנה הבאה לקצב שנתי של 500 אלף יחידות.
לדברי זילברשץ, אם מביטים על מה שקורה במזרח הרחוק ניתן להניח שגם פה עוד יעלה קצב החלפת המכשירים. "זה תהליך שמתכנס", הוא אומר ומעריך כי ההתכנסות תהיה לקצב החלפה ממוצע בן שנה וחצי, כמתוך ארבעת מיליון המכשירים שיישווקו בקצב החלפה שכזה שניים וחצי מיליון יהיו חדשים, ומיליון וחצי מכשירים משופצים ברמה כזו או אחרת.
בעניינים שכאלה לא תמיד ברור מי צריך לשלם למי, זה שנפטר מהמוצר המשומש, או זה שמקבל אותו. בינתיים, הסידור הוא שהמכשירים עוברים ידיים חינם. "אני מקווה", אומר זילברשץ, "שחוק המיחזור יוחל בארץ גם על מכשירים סלולריים, ואז אקבל גם את הכסף שמשולם מראש עבור המיחזור". את החוק האירופי נראה שייקח די הבה שמן לייבא לארץ, אז בינתיים ייבאה החברה מנד אירופי אחר לגמרי: תחרות הטלת מכשירים סלולריים.
אליפות העולם בהטלת מכשירים סלולריים הפכה לקאלט בשש השנים בהן היא נערכת בפינלנד. מקורה של האליפות היא הייתה לעצור את תופעת השלכת המכשירים המזהמים לאגמים. אתר התחרות הרשמי מסביר כי על פי נתוני חברות הביטוח המקומיות, המוני מכשירים שוכנים בקרקעיתם של אלפי אגמים בפינלנד, וידיעות עיתונאיות מספרות כי גם מערכת הביוב של הלסינקי נסתמת מהם (מתברר כי למכשירים יש נטייה ליפול לאסלות, ובבריטניה מדברים על 600 אלף מכשירים בשנה שמוצאים דרכם שמה). סולגוד חתמה עם מארגני התחרות על ייצוגה בארץ הקודש, ובאביב תתקיים אליפות ישראל, "הזוכים יוטסו על חשבוננו לייצג את ישראל באליפות העולם שתתקיים בקיץ בפינלנד", ומוסיף שכל הטלפונים שייאספו בתחרות יילכו למפעל המיחזור. "רק החומרים שלא יהיו שמישים יועברו לרמת חובב".
הנזק הסביבתי
מכשירים שמושלכים לאשפה נטמנים בקרקע. זה מה שעושים היום עם זבל בישראל. מרכיבי המכשירים עשויים להיפלט לסביבה ולהביא לזיהום של הקרקע ומי התהום. מתכות כבדות הן רעל מסוכן, לאדם לחי ולצומח. הקדמיום, למשל שנחשב למסוכן מכל המתכות הכבדות מזיק בעיקר לריאות ולכליות, וניסויים בחיות-מעבדה הראו גם השפעה סרטנית. אתר מיחזור בר-צדקה מסביר כי רבים מהחומרים הרעילים שמרכיבים את המכשירים - בהן העופרת, הכספית, הקדמיום, הנחושת, הניקל, הבריליום, האבץ האנטימון והארסן (זרניך) - הם רעלים הנותרים בסביבה לאורך זמן מבלי להתפרק. חלקם (למשל העופרת והקדמיום) הם רעלים המוגדרים PBT (persistent bioaccumulative toxins) חומרים הנותרים ברקמות של בעלי חיים וצמחים, ומצטברים במעלה שרשרת המזון גם אם הזיהום הוא בכמויות קטנות. בתור טורפים זה די אמור להטריד אותנו, בעיקר נוכח העובדה שחומרים אלו נקשרו למחלת הסרטן, למחלות במערכת העצבים, וללקויים התפתחותיים. במסמך שפרסם אוסטרובקי מצויין כי כמויות גדולות של פסולת אלקטרונית נעות לשם ממדינות המערב, וכי נהרות, מי תהום וקרקעות נמצאו מזוהמים במתכות כבדות בערכים גבוהים פי 1,000 מהמותר. באט"ד מציינים כי נוסף על כך, במקרה של שריפות פסולת אלקטרונית באתרי פסולת עלולים להיפלט דיוקסינים, הידועים כמסרטנים ודאיים ללא ריכוז סף.
שימוש חוזר ברכיבים חוסך גם את האנרגיה שבתהליך הייצור, ואת הזיהום שנוצר כל עוד לא משתמשים באנרגיה נקייה. על פי אתר וייימאן כל ייצור של מכשיר סלולרי מייצר כ-20 ק"ג של דו תחמוצת הפחמן. האתר מציע גם מחשבון שמראה לגולשים כמה שטח קרקע מכלים המכשירים האלקטרוניים שלו. כי אם לא די בכך, מדובר לא פעם במחצבים שעצם כרייתם (ובעיקר חציבתם) גורמת נזק סביבתיתי רב. זה מזכיר קצת את נושא הפוספטים בנגב. לאחרונה עולה המודעות לנזק הרב שמביאה כריית הזהב ומאבקים של ארגונים סביבתיים ברישיונות כרייה מתנהלים מאוסטרליה ועד ולאמזונס. מה גם שהחומר כבר כאן. ואין אלא לכרות אותו מן הפסולת האלקטרונית.
סגיר
זוכרים את הנייד הראשון שלכם? איפה הוא היום? אם הוא לא נותר בשולחן הכתיבה שלכם (במגירה התחתונה מאחור), אולי מישהו בזאיר עדיין מדבר בו. יכול להיות שחלק ממנו הוא טבעת זהב עכשיו, וחלק אחר צעצוע מפלסטיק שילדים באמריקה מאוד שמחים בו. אבל המציאות היא לא תמיד כל כך משמחת, אם הוא לא מזהם את הארץ על ציר חירייה רמת חובב, לא בלתי סביר שהוא מזהם את מקורות המים במזרח אסיה.
לינקים
וייייי מאן, שווה
http://weeeman.org
אליפות העולם בהשלכת מכשירים
http://www.savonlinnafestivals.com/en_index.htm
סמסונג על הסביבה
http://www.samsung.com/AboutSAMSUNG/ELECTRONICSGLOBAL/SocialCommitment/Greport/index.htm
אנחנו לא על מפת המיחזור של נוקיה, חבל
http://www.nokia.com/NOKIA_COM_1/About_Nokia/Environment/recycling_map_flash/main.html
תוכנית נוער ממחזר של מוטורולה
http://recycling.motorola.young-america.com/index.html
הרעלים, מיחזור בר צדקה
http://www.charitablerecycling.com/CR/waste.asp
פסולת אלקטרונית, אדם טבע ודין
http://yarok.org.il/page.aspx?pid=180&cid=0&menu=13
על רעלים מצטברים
.http://www.epa.gov/pbt/