קחו למשל את הקמפיין של שינוי. הפרסומאי של המפלגה, אלכס בילצקי, לא מוכן אמנם לנדב מספרים מוחלטים, אך מספיקה הדוגמה שהוא נותן על מנת להדגים את השינוי שצפוי לנו מהבחירות שעברו. אם ב-2003 היה הסכום שהקציבו שם לשלטי חוצות גבוה פי 10 ויותר מאשר זה של שטחי הפרסום המקוונים, הרי הפעם הוא אפילו לא כפול ממנו. שינוי של ממש. אנחנו גולשים מיום ליום, ולפעמים לא שמים להתפתחות של הרשת, למקום שהיא הולכת וכובשת בהוויה של כולנו. הכנסת ה-16 לא מילאה את ימיה, אך גם שלוש שנים שעברו מאז הבחירות דאשתקד הספיקו לרשת לגדול ולהתרחב, ומה שראינו אז - זה כאין וכאפס לעומת מה שצפוי בחירות לכנסת ה-17. הפרסום באינטנרט במובנו הקלאסי הוא רק אפס קצהו של השימוש שיעשו חלק מן המפלגות ברשת: החל מאתרים יעודיים ובלוגים של המועמדים, עבור בצוותי טוקבקיסטים, בהפקת סרטונים פרובוקטיביים או משעשעים שמצפים מכם שתפיצו, וכלה בגיוס פעילים ובאירגונם וכן באיסוף תרומות - האינטרנט משמשת כלי בידי הנבחרים הפוטנציאליים.
אפשר היה למלא עמוד שלם רק בכתובות האינטרנט של אתרי המועמדים לרשימות לכנסת. החל בחברי כנסת מכהנים ושרים לשעבר, וכלה במועמדי פריממריז מהפריפריה. מתמודד שמכבד את עצמו מחזיק אתר, בלוג או משהו מעין זה. רבים מהם פריימריסטים של 'העבודה' דווקא. לא שזה מונע חלילה מהארץ להיות עמוסה בבאנרים מן הסוג הישן, יריעות פלסטיק מגעילות הנתלות על גשרי האוטוסטראדות בסגנון: "דוד סרור, יש לך חבר....בכנסת. שים 6 בקלפי". בחלוף הבחירות הפנימיות, עיקר הפעילות המקוונת תהיה של המפלגות עצמן, והיא צפוייה להתעצם עד לשיא ביום הבחירות.
הלהיט הפעם יהיו סרטוני הוידאו. עוזרתו של טומי לפיד, מיכל הוכברג-עזרילביץ', מספרת כי סרטוני התעמולה של המפלגה, אלו שיופיעו בתשדירי התעמולה בטלוויזיה, יועלו גם לאתר המפלגה לצפייה ולהורדה. בכלל, היא אומרת, שינוי בעד האינטרנט. אמנם אין מילה בנושא במצע שלהם, אבל הם בעד. לפיד, מציינת הוכברג-עזרילביץ, עשה שני דברים כאשר נכנס לשינוי: הקים למפלגה עיתון ואתר אינטרנט, שהוא משמש כעורכו הראשי. האתר, משמש בעיקר לאינטראקציה עם חברי המפלגה, ולפרסום פעילותם השוטפת של חברי הכנסת שלה. לקראת הבחירות יש גם כוונה לאפשר תגובות של הגולשים באתר המפלגה. זרימה רב כיוונית של מידע. וגם לייצר עבורו תכנים מיוחדים לו. ובעברית: סרטוני תעמולה שלא ישודרו בטלוויזיה.
כבר ב-2003 נוכחנו שאם הבחירות היו מתקיימות באינטרנט יוסי שריד היה ראש ממשלה (גליון 28). מרץ היא ללא ספק המפלגה שעושה את השימוש הכי רב והכי מושכל באינטרנט. זאת אם לא מביאים בחשבון את השימוש המאוד מושכל שעושות ברשת מפלגות נטולות תקציב דוגמת עלה ירוק או הבחירה הדמוקרטית.
"מרץ תמיד הייתה מהמפלגות שמשקיעות באינטרנט", אומרת מנהלת מידע ופרוייקטים במרץ-יחד, שגית וזאן, "האתר לא רק מציג מידע אלא מאפשר ליצור איתנו קשר. האתר מעודד גלישה באמצעות זה שהוא עמוק, ואנחנו רואים בדפוסי הגלישה שאנשים ממשיכים לגלוש לעומק האתר". וזאן יודעת לספר מה שניתן היה לנחש: מספר הגולשים עולה לקראת הבחירות. עוד הנחה שמאששת וזאן היא שאנשים לא אוהבים לשלם ברשת. למרות המפלגה מאפשרת לתרום לה באינטרנט, התומכים מעדיפים לעשות זאת באמצעים אחרים.
חשוב להדגיש כי פנינו גם למפלגות אחרות על מנת לדבר עמם בעניין, אבל משום מה, המפלגות הגדולות לא מצאו את הזמן להתפנות לשאלותינו. כאשר מדובר בליכוד, שהאתר שלו נראה כמו הצרות של אריק שרון, זה די ברור מדוע. האחרות אולי סתם מעדיפות לשמור את הקלפים קרוב לחזה. כמו למשל אורלי כהן, מנהלת ZGinteractive, משרד האינטראקטיב שמפרסם את מרץ-יחד הפעם. כשאני שואל אותה למה בדיוק הכוונה בשידור טלנובלה באתר מרץ לכבוד הבחירות, היא מוכנה רק לומר: "אנחנו נעלה חומרים ייחודיים לאתר האינטרנט מדי כמה ימים", ומבטיחה הפתעות. כאשר מדובר בזרמון גולדמן, חברת האם של ZG, זה יהיה מפתיע אם לא יהיו פרובוקציות. מפתיע לפחות כמו העובדה שמפלגה עם כזו ביקורת על השימוש במיניות האישה נתנו להם את העבודה.
באופן כללי יותר מסבירה כהן, כי למדיום ישנם שני סוגי יתרונות בפרסום הבחירות. האחד ההוא הכמותי. על שידורי התעמולה ברדיו ובטלוויזיה חלות הגבלות מהגבלות שונות באשר לכמה אפשר לפרסם, ומתי. בימים האחרונים שלפני הבחירות - הימים המכריעים ביותר את דעת הבוחר - ניתן להשתמש אך ורק בזמן השידור ברדיו ובטלוויזיה המוקצב לתעמולה על ידי וועדת הבחירות המרכזית. ההגבלות, אינו חלות על הרשת ושם אפשר לפרסם. הבחירות לכנסת ה-17 יהיו הראשונות בהן זה גם יתאפשר מבחינה טכנית. הפסים היום מספיק רחבים על מנת שמגבלת האורך של הסרטונים תהיה סבלנותו של הצופה לצפות בהם ולא סבלנותו להמתין להם. היא נזכרת בימים לא כל כך רחוקים בהם קמפיינים מקוונים כללו סרטונים של שנייה וחצי או שתיים. היום? אפשר לשדר כמה שרוצים וגם מה שרוצים. לא כל מה שעובר צג גם עובר מסך, ובאינטרנט אפשר להפרסם גם תכנים מהוקצעים פחות בהפקות דלות תקציב. כהן מזכירה כל מיני פרסומות טלוויזיה שנפסלו לשידור על ידי מועצת הרשות השנייה, ושחגגו ברשת. זה בדיוק מה שאנחנו יכולים לצפות לו גם בענייני המפלגות. לא רק החוק, גם התרבות מכירה בחשיבות ההקשר של פרסום דבר מה. לא כל מה שפוליטיקלי קורקט באינטרנט, גם ראוי לפרסום בעיתון או בטלוויזיה. ולכן התכנים שיעלו לאתרים, יהיו בוטים יותר, פרובקטיביים ממש, וגם - כך לפחות מקווים יוצריהם - מצחיקים.
ההומור הוא אחד המנועים החזקים ביותר של הפצת המידע הוויראלית, ואחד האתגרים העומדים בפני משווקי הפליטיקאים באשר הם, הוא לייצר תכנים בעלי מסר פוליטי שיהיו משעשעים מספיק בשביל לגרום לנו ללחוץ על הפורווארד. לא ייפלא אם כחלק מהמלחמה על דעת הקהל יפוצו ברשת גם תכנים שמפיציהם אנונימיים ושמועות רשת, מבוססות ושאינן מבוססות. חנן כהן מתבקש להיכנס למצב כוננות.
שלא במקרה, מתקשר אלי בעניין אחר דרור עזרא, חבר הנהלת מפלגת הירוקים וגם - מתברר - האיש שאחראי על תחום האינטרנט במפלגה. רק לפני שבועות אחדים העלתה מפלגת הירוקים (שבעת כתיבת שורות אלו לא ברור אם תרוץ לכנסת ועם מי) אתר חדש, בלוגי למדי. עזרא, מתכנת במקצועו מספר כי האתר שביסודו אמור להיות חדשותי נבנה כמערכת קוד פתוח על בסיס WordPress בעברית ו- PHP list.
"התפיסה של האתר", הוא מסביר, "היא שהמפלגה תנצל את היכולת שלה להשיג מידע על מנת להביא אותו לציבור. כאיש סביבה מה שאני רוצה מאתר זה שירכז מידע מוועדות התכנון, גם מה שלא מופיע במדורי הנדל"ן, או דברים שמופיעים באתר של מנהל מקרקעי ישראל". הוא מבטיח שאתר יהיה פעיל גם אחרי הבחירות.
גם במפלגת 'הירוקים' בונים על הפצה ויראלית. "אנחנו מקוים להצליח ליצור 'היפים' של אימיילים נחמדים שיעברו בעצמם", אומר עזרא, ומגלה שהפעם זה יותר חשוב להם מאשר בבחירות שעברו כי אחד הכלים שלא עומדים לרשות המפלגות הקטנות, נטולות הבמה והמימון, הם הטוקבקים. "למפלגה קטנה קשה להיכנס כאייטם, והדרך להיכנס היא דרך תגובות", הוא מסביר, ומודה במה שאחרים מתגאים בו פחות: בבחירות שעברו הייתה תיבת מסרים שמספר עשרות מתנדבים שהיו אמונים על זה קיבלו במייל והגיבו בהתאם לה. "הבעייה היא שבאתרים הגדולים הטוקבקים יותר מנוהלים ממה שהיה בחירות הקודמות. מקצצים די בקלות. עכשיו זה קשה מאוד".
כל מפלגה והשימוש שהיא עושה באתר שלה. האתר של קדימה, שעלה לאחר שהיה סיפור שלם סביב כתובת האינטרנט שלו, נראה כאילו ייעודו העיקרי הוא לגיייס חברים למפלגת הממסד שהוקמה יש מאין. הניסיון למצוא את האנשים שמאחורי האתר העלה תהיות. לחברת גריי אינטראקטיב, שהקרדיט שלה מופיע באתר, אין ממש אתר אינטרנט נכון לתחילת 2006 (הוא בבנייה, יחד עם המפלגה אולי), ובטלפון שמופיע בעמוד הבקרוב, אין תשובה. כתובת האינטרנט kadimasharon.org.il בה נמצא האתר, רשומה על שם אדלר חומסקי, ורשבסקי שם סוף סוף נמצאו אנשי גריי אינטרקיב, שאכן עושים את האינטרנט של קדימה, אך טרם קיימו את הבטחתם להחזיר טלפון. כנראה שהם עובדים ללא הפסקה. מיד עם אישפוזו של ראש הממשלה, בטרם איש לא העז לדבר על פוליטיקה, התחלפו הבאנרים שהם שמו בכל האינטרינט מ"קדימה מקליקים", ל"קדימה ממשיכים. כבר אמרנו באיננטרנט מותר יותר מאשר מחוצה לו?
האתר של האנשים שמנהלים את המדינה, איך לומר, דל. החלק היחיד שראוי בו הוא דווקא זה של החברים ברשימה, כך שאם אתם רוצים לראות מה יש לרוחמה אברהם או לשי חרמש להציע לכם, תוכלו למצוא את זה באתר. הדבר הבולט ביותר באתר הוא הפס הרחב והתכול לאורך העמוד, שמזמין את הגולשים להצטרף אליהם, וגם לקבל עדכונים, חדשות ומידע ב-sms או ב-e-mail. בכל אחד מעמודי האתר גם שורה "להצטרפות קדימה - הקלק כאן" הפותחת פופ-אפ עם טופס ההצטרפות. ברשימה 31 אנשים בלבד. אם לוקחים בחשבון את האנונימיות של חלקם, ואת מספר המנדטים שחוזים להם הסקרים, יש עוד סיכוי שהטופס הזה עוד יכניס מישהו לכנסת.
אינטרנט זה לא רק אתרים. המפלגות עושות שימוש רב גם בכל נושא רשימות התפוצה. אפילו לירוקים יש כמה אלפי כתובות של מכותבים מרצון. אלו מקבלים מידע אודות אירועים, עותקים של תכתובות שמנהלים אנשי המפלגה, קישורים לעצומות בענייני איכות סביבה, ואת אותם סרטונים שאנשי המפלגה מצפים שירוצו באימיילים. לשינוי יש מאגר של 13 אלף חברים ושל אוהדים המעוניינים לקבל חומר ומידע. ולא רק להפצת מידע משמשת הרשימה אלא גם לארגון פעילויות. בזמן ההתנתקות, למשל, ארגנו בשינוי חלוקת סרטים כחול לבן, בכל פעם היה מבצע חלוקה באיזור אחר, ואת הפעילים מהאיזור שמוכנים לעמוד בצמתים גייסו מתוך אותה רשימה, באמצעות המייל.
אבל כמו תמיד, יחד-מרץ משאירים עשן למפלגות האחרות (למרות שהרשימת התפוצה שלהם טיפה יותר קטנה). ממש לא נעים לי חוסר האובייקטיביות הזה, כך שאני חייב להדגיש שוב: אפילו לא שקלתי להצביע להם. 11 אלף איש מקבלים מדי שבועיים ריכוז מידע אודות הפעילויות שונות של המפלגה. ניוזלטר. יתרה מזו: בטופס ההתנדבות באתר המפלגה ניתן לסמן את סוגי ההתנדבות שעלו בדעתכם: הסעות ביום בחירות, הפגנות, משמרות מחאה, הצטרפות לפעילות נוער, חוגי בית, חלוקת חומרי הסברה, ישיבה בקלפי, עזרה אדמיניסטרטיבית בבית המפלגה, שלטי מרפסת והאחרון, החביב עלינו במיוחד: תגובות בתקשורת. "יש לנו מערכת מתנדבים בתוך כלי הניהול", מסבירה וזאן. למשל אפשר להיכנס לאנשים בתל אביב שיכולים לחלק חומרי הסברה או לתלות שלטים על המרפסת ולפנות אליהם בצורה ממוקדת. כך שנניח שיוסי ביילין יגלה בסיור הבחירות שלו בדימונה שהפרצוף שלו לא מופיע מספיק על מרפסות הבתים בעיירה, אפשר יהיה לעשות משהו בעניין.
האמת היא שזו לא ציניות סתם. אי אפשר שלא לחשוב על זה שדווקא שינוי ומרץ, ממפלגות הכנסת המתקדמות מבחינת האינטרנט, הן קצת וירטואליות בחיים ממש, עולם הולך ונעלם. כמו גם שאף מפלגה עוד לא הצליחה לפרוץ מהאיטננרט אל בית המחוקקים, ובכלל זאת 3 המפלגות שמתעניינות בטכנטולוגיה ותומכות בקוד הפתוח. עלה ירוק, הבחירה הדמוקרטית והירוקים (אם כי עזרא מציין כי עניין הקוד הפתוח ייכנס למצע הירוקים "אם יהיה לנו זמן").
מי שמוציא לי את הרוח מהמפרשים המקוונים הוא ניר אטמור חבר בצוות החוקר את הקשר בין בחירות דמוקרטיה ואינטרנט מטעם המכון לדמוקרטיה. עדיין מוקדם לדבר על תוצאות המחקר אודות השימוש שעושות המפלגות ברשת לקראת הבחירות, אבל לעת עתה אין מדובר בשימוש רב. "היום רק ל-8 יש נוכחות באינטרנט. חלקן, למשל הליכוד, בכלל לא משתמשות בו", הוא אומר, "המפלוגת הקטנות משתמשות ברשת יותר". המחקר שהחל בתחילת הפריימריז וימשך עד יום הבחירות בודק את היצע האתרים בתחום וגם את אופן השימוש בהם, ומספר הכניסות אליהם.
לדברי אטמור רוב הפוליטיקיאים עדיין משקיעים יותר בערוצים המסורתיים, ואת הנוחכות של המפלגות נראה שם יותר מאשר באינטרנט. הנחת העבודה של המחקר היא אמנם שמועמדים שלא ישכילו להשתמש באינטרנט יוותרו מאחור, אבל לא נראה שזה קורה בינתיים, "זה ייקח עוד כמה שנים", הוא מניח. "אני לא צופה נוכחות משמעותית של המפלגות באינטרנט, ולא רואה מהפכה של אף מפלגה".
כל שנותר לנו הוא להזכיר למפלגות את הווארד דין, וגם לשלוח אותן לקרוא כתבת מגזין ב-wired (קישור בצד): כיצד המציאה האינטרנט את הווארד דין. דין, שרץ לנשיאות ארצות הברית עשה מהפכה ממש. בעזרת את הקבוצות מיט-אפ, הוא גייס עשרות אלפי פעילים, ובעזרת אתר האינרטנט שלו 'דין עבור אמריקה' גייס עשרות מיליוני דולרים, רובן מתרומות קטנות של עשרות דולרים. מספר הגולשים האמיר מאלף למאה ושמונים אלף גולשים ביום. אך השימוש ברשת לא היה רק לשם גיוס תומכים ומימון. דין - כך לפחות מאמינים בווירד - השתמש באינטרנט לעניין אחד מאוד מאוד חשוב: להאזין לטכנולוגיה ולרחשי הלב של המשתמשים בה. הבלוגרים. דין לא רק ניהל בלוג משל עצמן אלא גם אפשר לפעילים שלו לפתוח בלוגים באתר הקמפיין. באותה כתבה במגזין האמריקאי הוא מודה בפירוש: "אם הבלוגרים לא אהבו נאום כלשהו, בפעם הבאה שיניתי אותו". אולי זה היה גם מה שהפיל אותו - הוא עף מהמירוץ לאחר שנער שחמור, דבר שאולי נראה משעשע ברשת הבלתי אמצעית, אך לא מתקבל על הדעת כשזה בטלוויזיה. כבר אמרנו שלא כל מה אפשר ברשת אפשר מחוצה לה? כך או אחרת, דין עדיין כאן, והכוונה אינה למפלגת הבחירה הדמקרטית של רומן ברונפמן שהעתיקה את המודל של דין, ובוודאי לא לעובדה שבמרץ-יחד מבטיחים בלוג לכל מועמד. הספר שלו (You Have the Power: How to Take Back Our Country and Restore Democracy in America) ממשיך ונמכר, תנועה באותה הרוח 'דמוקרטיה עבור אמריקה' וגם 'בלוג עבור אמריקה' חיים ובועטים ברשת, מצפים להזדמנות נוספת להוכיח שלאינטרנט כוח להשפיע על התהליכים הפוליטיים. כי כפי שכבר אמרנו לא פעם: העתיד, גם אם לוקח לו זמן, בסוף הוא בא.
---------- מסגרת ---------
הרע מאוד, אינו מפיס את הרע לטוב
וגם אני מקים מפלגה. לבנה.
שיעור ההצבעה בבחירות הקודמות היה כ-60%. מיעוט זניח מהם - ואני בתוכו - בחר לשים במעטפה פתק לבן. מאות אלפי בוחרים פשוט לא הטריחו עצמם לקלפיות בכדי להכריע בין טרפה לנבלה (לשיטתם). ולמה: כי אין לזה כל משמעות. כיום , התייחסות החוק לפתק הלבן היא כאל פתק פסול. ככה הוא נספר. צריך לאפשר למי שרוצה בכך להבהיר לפוליטיקאים: אותי, אתם לא מייצגים. הבהרה שיש בה לא רק ממד הצהרתי אלא גם מימד מעשי. כי אנחנו הולכים לקחת מהם את הכסף שהם לוקחים מהמדינה.
המטרה האחת והיחידה, היא לשנות את החוק כך שהפתקים הלבנים יספרו, וימלאו מושבים ריקים בכנסת. בלי שמכורות, בלי לשכות, בלי תקציב קשר עם הבוחר, ותקציב ביגוד. אם כנסת גדולה מנתה 70 איש, כנסת ישראל תסתדר עם 100 או 110 חכי"ם. בקלות. יש פה יותר מפופוליזים: אלו בדיוק המושבים בהם תתיישב - עם התפתחות התהליך - פוליטיקה אחרת. כיום אין בידינו בחירה בין רע לטוב, אלא בין רע לרע יותר, ואת זה יש לשנות.
הרעיון פשוט: לתפוס את המושבים בכנסת על ידי היבחרות, ואז לא להגיע: לא לישיבות הוועדות, לא לדיונים במליאה, לא להצבעות הרות גורל. חוק אוויר נקי יעלה לקריאה שנייה ושלישית, והחכ"ים שלנו יחרקו שיניים וילכו לעבודתם בהייטק או בלאו-טק, כמו בכל יום. הכנסת תתכנס לאשר הסכם שלום, ואנחנו נראה בטלוויזיה. בינתיים נמלא את הקופה: מימון מפלגות, שכר חברי הכנסת, וכל הטבה אחרת שאפשר להמיר למזומן ייצברו. בלי מנגנון, בלי בעלי תפקידים, בלי עובדים. צוברים את הכסף, ומחזירים אותו לבוחרים. מבחינתי, אם רק יתאפשר לעשות את זה חוקית, להשכיר הלשכות במשכן לרני רהב. פוליטיקה זה עסק עם הרבה כסף, ואפשר להגיע למספר בן 8 ספרות.
מאמצינו יופנו לדבר אחד: להיבחר מחדש (כמו אצל חברי הכנסת הנוכחיים). זה יעשה בדרך אחת: פרסום לבן. קניית שטחי פרסום והשארתם ריקים מפרצופים וסיסמאות. וגם - שימו לב - תשלום שוויוני לחברי המפלגה ופעיליה עבור הפרסום שלהם. ביחס ישר לוותק. כל אחד מאלפי תומכינו יניף סרט לבן או סטיקר על המכונית, ובתמורה יקבל עשרות או מאות שקלים.
עם שינוי חוק הבחירות, תפורק המפלגה.
ולמה אני מספר לכם את כל זה? קודם כל מכיוון שעמוד השדרה של המפלגה הוא אתר אינטרנט. שם מוסברים עקרונות המפלגה, שם רואים מי האנשים שהקימו אותה, שם נרשמים לחברות בה, שם עוקבים אחר מספר החברים ההולך וגדל. ובעיקר בכדי שתוכלו להיכנס ל-www.lavan.org.il, להיות ראשונים, ולהרוויח יותר ;)
כשלב ראשון, אגב, נמנעתי מרישום את הדומיין הזה.
קישורים:
דמוקרטיה עבור אמריקה
http://www.democracyforamerica.com/
How the Internet Invented Howard Dean
http://www.wired.com/wired/archive/12.01/dean.html
שאול יהלום דוט קום
http://www.haaretz.co.il/captain/pages/ShArtCaptain.jhtml?contrassID=11&subContrassID=0&itemNo=639331
http://www.knesset.gov.il/elections17/heb/index.htm
אתר הבחירות הרשמי
אתר פוליטינט–קולות הגולשים בבחירות 2006
http://politinet.co.il/
http://elections.walla.co.il/
שווה להיכנס בשביל סרטי התעמולה הישנים
ערוץ בחירות פרטי - עם תחזית קבלית למחלתו של שרון, ועלייתו של נתניהו
http://www.knesset17.co.il/
מאמרים לעת בחירות
http://maamar.co.il/maamar/main.asp
