תרשו לי להתחיל דווקא בסיפור חצי אישי: ביום הבחירות לכנסת ה-16 (זה היה ב-2003 אם אתם לא ממש עוקבים), הסתובבתי בשרון ובשומרון, "מרחב התפר" קראו לזה אז. לא הייתה גדר והתפר לא היה קו אלא מרחב. בשעות הצהריים הגעתי לכפר קאסם וזכיתי לראות את האיש של מרצ "במגזר", אוחז בידו סטיפה של תעודות זהות. נחמד, תודו. בעיקר זה היה נחמד כי הייתי שם בשליחות חדשות נענע, והיה לי יופי של סיפור. גמרנו לבדוק שהכל מוקלט כראוי, תגובתו והסברו חסר הבושה אודות מה עושים פעילי המפלגות עם חבילות של תעודות זהות, וחיכינו לבוקר על מנת להוסיף את תגובות בכירי המפלגה (נברר, נחקור, נוקיע, בלה בלה), ולמחרת הבחירות, התפרסמה כתבה בערוץ הבחירות המיוחד של נענע. לו הייתי זוכר את כותרתה המרעישה, אולי גם הייתי מוצא אותה בעומק הרשת. אבל היא שקעה לה במצולות העולם הוירטואלי לבלי שוב. באותם ימים, תרשו לי לספר לכם היה בנענע עניין רב מאוד באיזכורים בכלי תקשורת אחרים. עוד הרבה יות מהרגיל. האינטרנט ומערכות החדשות של האינטנרט כמהו להכרה. אממה? כלום. האיש מספסר בקולות, אבל כלי התקשורת האחרים לא מעיזים לקחת סיפור שכזה מהאינטרנט.
השבוע נזכרתי בזה, לא רק בגלל שהאיש צץ לפתע במקום ה-7 ברשימת מרצ-יחד לכנסת, אלא דווקא בגלל דברים שאמר לי דובר הליכוד, רונן משה. פעם, סיפר הדובר, אם היה איזה עניין סביב הבחירות, היו מוציאים ידיעה לעיתון. "היום, להוציא את זה באתר שיש לו 400 אלף כניסות זה לא פחות טוב". אחת הסיבות, לדבריו, היא שכתבה שעלתה באחד מאתרי החדשות המובילים, תגיע לעיניהם של תחקירני תוכניות הערב. "ככה בעצם, אתה גורם להם לפנות אליך". לפני 3 שנים, כאמור, איש מתחקירני תוכניות הערב לא מצא אותנו שם.
אבל היום? היום האינטרנט היא הדבר הכי לוהט במערכת הבחירות הצוננת של 2006. "זה אחד הכלים הכי המרכזיים, גם מבחינת נפח ההשקעה בפרסום" אומר משה, וגם מבחינת תשומת הלב שנותנים במטות ההסברה למדיה המתעוררת. "היום אם יעלה מבזק ב-ynet, הוא יגיע לכל מי שמקבל החלטות בקמפיין הזה, הוא מציין, "האינטרנט נהיה שחקן מרכזי".
גם בפיה של דוברת מפלגת העבודה, יפעת זהר, דברים דומים. המערכת הפוליטית מאוד מושפעת משטף המידע שזורם ברשת. באופן כללי, היא אומרת, מתייחסים מאוד ברצינות לאינטרנט, גם למה שמופיע באתרי החדשות, אבל גם במרחב היותר אינטרנטי. "אתה רואה התייצבות מלאה של חברי כנסת לפורמים ולאירוחים", היא מציינת. "בתוך המערכת הפולטית בהחלט רואים באינטנרנט גורם מכריע".
"חכי"ם מתייחסים לטוקבקים", מספרת זהר. אמנם כולם יודעים שבתקופת בחירות יש טוקבקיסטים בתשלום אצל המפלגות שיכולות לשלם (וטוקבקיסטים בהתנדבות אצל המפלגות שיכולות לנדב), אבל חברי הכנסת והשרים אשכרה יושבים וקוראים טוקבקים. אני ראשון!!!! מצד אחד, זה לא מפתיע במיוחד, אבל מצד שני נסו לדמיין לעצמכם את שאול מופז, דליה איציק, או יוסי שריד יושבים עם עכבר ביד, וגוללים השרוך הארוך שמתחת לכתבות. נדב פרי, כתב גלי צהל לענייני מפלגות, מספר שאפילו אריק שרון קרא טוקבקים.
בעוד חלק מהאנשים יאמרו שמי שעובר עבור נבחרי העם על הרשת ומביא אליהם את התוכן הרלוונטי הם העוזרים הדוברים ושאר אנשי המטה הלשכה או איך שלא קוראים לזה, פרי יודע לספר כי גם לראשי המדינה יש אינטרנט על שולחן העבודה. בעצם ניתן היה לתמוה מדוע צריך בכלל שאול מופז מחשב על מכתבת שר הביטחון. מה? הוא פקידה? בעצם יש סביבו מספיק אנשים שיכולים לעשות את הדברים האלה. בפועל יש לשרים מחשב על השלחן, האינטרנט פתוח ודף הבית הוא ynet על פי רוב. כך אצל מופז, אצל אולמרט, וגם - תופתעו לשמוע - כך היה אצל אריק שרון. יום אחד, מספר פרי, ישב עם שרון הצוות שלו שמתעסק בדברים האלה, והמילה טוקבקים עלתה לחלל החדר. שרון, התעניין במילה הלא מובנת, הראו לו במה מדובר, ומאז הוא נהג מדי פעם לקרוא טוקבקים.
מלבד הפיקנטריה, השיחה עם פרי מעלה גם את ההכרה בחשיבות תפקידה של הרשת במשחק הפוליטי. באמצע פברואר פרסם פרי את הידיעה כי אתר האינטרנט של מפלגת השלטון, שיפץ את קורות החיים של ראש הרשימה אהוד אולמרט. במפלגה, אגב, הבטיחו לתקן את העניין (וגם עשו את זה כך) שכל גולשי העולם יכולים ללמוד עתה על הרקורד הצבאי של האיש. נורא חשוב. פרי בכל מקרה, חושב שמה שהיה חשוב כאן הוא שמדובר בפרסום רשמי של המפלגה, ולאו דווקא בכך שהמדיום היה האינטרנט. בבקיאתו של הכתב לענייני מפלגות ברזי הרשת יש בכדי ללמד על החשיבות שהיא הולכת וצוברת בשיח הפוליטי.
"אין ספק שבכל מה שנוגע להשפעת המדיום, זה הולך ותופס יותר מקום", הוא אומר. למשל אתר 'ליכודניק', שהוא לא אתר רשמי, הפך בשנים האחרונות למועדון החברים המרכזי של הליכוד. "זו כיכר העיר של הליכוד בשנה שנתיים האחרונות. אני יכול לומר לך שאני ועמיתי עוברים על ליכודניק באופן שוטף. זה חלק מהעבודה. כך גם כל חברי הכנסת של הליכוד".
אתרי החדשות מאוד משמעותיים מבחינת המפלגות, אומר פרי, הם המקום הכי חשוב מבחינתם. אם פעם היית רואה המון מודעות בעיתונות הכתובה, היום אתה לא רואה את זה כמעט בכלל, ואילו באתרים יש פרסום של לא מעט מפלגות. עם זאת, הוא מציין כי אינו חושב שהחדירה הא משמעותית כמו החדירה לתחומים אחרים של החיים. בגדול, מציין פרי האתרים של המפלגות נראים כאילו הם מלפי 5 שנים. בחלק מהמקרים, אגב, הם באמת מלפני 5 שנים. אבל אין ספק שעם התקרב מועד הבחירות גם הם יעודכנו.
"המערכת הפוליטית היא מערכת שמרנית שיש בה אנשים מבוגרים, עם אורחות חיים מסודרים. לכן המקום שיש לרשת בהוויה הפוליטית הישראלית, פחות מהמקום שיש לה בקרב ביצות אחרות". האינטרנט תופסת יותר מקום בקרב ביצת ההי-טק של רמת החייל או הביצה התקשורתית, אבל גם בביצה הפוליטית יש לה יותר ויותר יותר מקום. "אין ספק שהוא יותר משמעותי מאשר בבחירות של 2003".
אם מותר להתנסח באופן פלצני, שאלת השאלות היא האם השיח האינטנרנטי משפיע על השיח הפוליטי. התשובה לה היא למרבה הצער ברורה: לא. אינטרנט זה לא שידורי חדשות, ואפילו לא טוקבקים. אינטרנט זה קהילתיות, זה דיבור בגובה העיניים, זה בלוגים. ולא, בלוגים זה לא רק יומני היקר של ילדות בנות 15 שכותבות כמה נפלאה בריטני ספירס, כפי שמגדיר זאת עמיחי יעקבי, האיש שמאחורי פוליטינט. האתר שפעם אולי עוד ישפיע על המערכת הפולטית, אבל בינתים לא ממש עושה את זה. זה המקום בו חייבים להזכיר כי יעקובי גם כותב למגזין שאתם אוחזים עכשיו, וגם שדרכינו צטלבו פעם או פעמים בעבר ברחבי ביצת האינטרנט הישראלי.
גם פרי, גם דוברי המפלגות ודוברי החכ"ים מיושרים לגמרי בעניין הזה: לא, במערכת הפוליטית לא קוראים בלוגים (שוקי, אתה יכול להרגיע). זהר, דוברת העבודה, היא היחידה שהתייחסה לפוליטינט, "מכירה", היא אמרה, אבל זה בגלל שהיא חולת אינטנרט. יעקובי מאמין שזה יישתנה, "אנחנו צריכים עוד לעשות עבודה על מנת להגיע לאנשים כי אני מאמין שפוליטני הוא כלי עבודה ממדרגה ראשונה לכל מי שהדופק הפוליטי מעניין אותו".
"בדיוק בשביל זה ריכזנו את השיח", מסביר יעקובי, "בכדי לאחד את כל האצבעות לאגרוף אחד" (דימוי שמזכיר לי יותר מדי רטוריקה של איגודי עובדים, אבל שיהיה). חשוב לו להדגיש כי העניין הזה עם האגרוף לא מתייחס לכיוון פוליטי שמקבל דחיפה מהאתר, אלא לכלל הדעות שמפורסמות ברשת, ומנוקזות למקום אחד. "אני מאמין שזה משפיע, עוד יותר מאשר לפני שהקמנו את האתר", הוא אומר, ומזכיר שהאתר, כלי שמטרתו לשדרג את הדיבור של הקהילה האינטרנטית, הוקם מתוך אמונה שהגולשים יכולים להשפיע על המערכת הפוליטית. "כל הנושא של בלוגים ותכני גולשים עדיין לא הצליח לחשוף את עצמו כמו שצריך", אומר יעקבי, "המילה בלוג עדיין לא מובנת למי שלא מצוי בתחום, והבלוגים עדיין סובלים מדימוי לא רציני".
החיזוק לאמונתו זו בא לו מכמה דברים שראה בתקופה הקצרה בה האתר פועל. אתר מפלגת העבודה, הוא אומר, מצוטטים מהם, מרצ הוציאה הזמנה עם תמונה שצילם אהוד קינן ושהופיעה שם, ובכלל ברור לו שאנשי המפלגות קוראים את האתר. "הפרסומאים בטוח מסתכלים עליו. יש לנו כניסות יפות מאוד. וזכינו לחשיפה גדולה ואוהדת". כשבועיים אחרי שעלו לאוויר עוברים בפוליטינט את ה-1000 גולשים ביום, וזמן השהייה הממוצע של גולש הוא 10 דקות. בל נשכח שזה אתר שבמהותו מוציא אנשים לאתרים אחרים.
עוד מזכיר יעקובי כי שחברי המפלגות שיש להם מודעות פולטית, התחילו לעשות שימוש באתר על מנת לקדם את המפלגות שלהם. בעיקר בולט הדבר בפעילותם של אנשי מפלגת תפנית, שבסקרים אמנם בקושי מגרדים את אחוז החסימה, אבל בפוליטינט, זה אחד הנושאים החמים, גם תפנית, גם עוזי דיין.
אחד הדברים יכולים לקדם את התכנים של הגולשים הוא העובדה שחלק מהגולשים הם אנשים שהתבטאו בבמות מרכזיות עוד לפני שהמציאו את האינטרנט. "כשהקמנו את פוליטינט, יצאנו לסבב טלפונים לעיתונאים מהגברדיא הוותיקה", מספר יעקבי, "דיברתי עם כל האנשים האלה, ולא היה אחד מהם שלא התגייס בשתי ידיים, וגם נתן טלפונים של חברים שלו שיכולים לעזור. זה מאוד משמח, משהו שנותן תחושה מאוד נעימה". יש להניח שחלק ניכר מהגולשים - בעיקר הצעירים שבהם - לא ממש יודעים שהבלוגר המכונה "לוי יצחק הירושלמי", אכן לוי יצחק הירושלמי, שהיה עיתונאי מהשורה הראשונה עוד כשבן-גוריון היה ראש ממשלה. "זה מקסים לראות עיתונאי שמבוגר ממך ב-40 שנה שנכנס לעניין הזה לחלוטין", אומר יעקובי, וגם משמח אותו שהבמה אינה רק של "ילדי גאד'טים, אמטיוי וזה". גם אורי אבנרי, בכותבים. "הוא מביא תוצאות יפות. שמע הוא עיתונאי טוב, ואין פה משחקים".
התגייסותם של כל מיני אשני שם לפעילות מקוונת לקראת הבחירות חורגת בהרבה מתחומם של המשכים בעט. אלון אבוטבול, שחקן ומקום 36 ברשימת העבודה לכנסת, כותב בוואלה יומן בחירות לא בלוג אלא בלוק: 'הבלוק הדמוקרטי של אלון אבוטבול. הוא לא יישאר היחיד בזירה. בנוסף לבלוגים שמתפרסמים באתרי המפלגות, גם ערוץ הבחירות של נענע, מתכוון להתהדר בבלוגים של פוליטיקאים. "ההיענות שאני מקבל מחברי כנסת לכתוב בולגים היא די מדהימה", אומר העורך הראשי של חדשות נענע, נתנאל יפת. אחד הראשונים לכתוב בישרא-נענע בלוג הוא ח"כ אריה אלדד מהאיחוד הלאומי. הבלוג של אלדד אמור להיות שנון וסאטירי, וליישר קו עם הסגנון ההומוריסטי שבחרו בנענע על מנת למשוך את הקליקים בבחירות לכנסת ה-17. "הנחנו שמהחומר הרציני יש מספיק באתרים האחרים. עוד פעם פרשנות פוליטית ועוד פעם מה אמרו אולמרט או נתניהו". הוא שכח לומר גם הם הניחו שהם לא באמת יכולים להתחרות באתרי החדשות הרציניים, שיש להם כתבים של ממש, ולעתים גם גיבוי של מערכת חדשות של עיתון יומי. אלדד התחיל ברגל ימין: "יומני היקר, לא היה עולה על דעתי לכתוב יומן שעובד על חשמל אילולא נקלעתי בעמונה, לפני כשבועיים, לחילוקי דעות עם ששה שוטרי יס"מ. הראשון אמר לי מה דעתו, השאר, כמאמר הבדיחה החבוטה (הבדיחה חבוטה???) - הסבירו לי". הקו ההומיריסטי של נענע, הולך לכלול גם כוסברה. אתר הסאטירה "שמשאיר טעם רע בפה", מאחוריו עומדים (ובעיקר רוכנים על מחשביהם) מיקי מוטס ואיתן לרר שגם מחזיקים את 'קווים לדמותנו', מדור קריקטורה בנענע, ויעל מלצר.
בסך הכל, ערוץ הבחירות (וערוץ בחילות 2006) של נענע, אמור ללדפוק מיליוני קליקים מכאן ועד לבחירות, וכך גם ערוצי הבחירות המושקעים של וואלהynet, nrg. גם ל-MSN יש ערוץ בחירות מיוחד, אבל הוא דל למדי. "ודאי שהאינטרנט משפיע", משוכנע יפת, "אין לי ספק שלאינטרנט בכלל, יש המון השפעה על השיח הציבורי. אחד הדברים שאחנו הולכים לעשות הוא כלי שעוסק בניטור השחיתות בישראל. שאנשים יוכלו בלחיצת כפתור לראות את פרשיות הההוה עבר, וזו דוגמא קלאסית ליכולת שלנו להשפיע". יפת לא משלה את עצמו שכל מילה שהוא כותב מגיעה לראש שממשלה, "אבל בהחלט לאורך זמן ההשפעה מצטברת".
דוגמה טוב להשפעה המצטברת נותנת מפלגה שהאופי שלה רחוק מלהיות גיקי: ש"ס, שבכל פעם מחדש מוכיחה שהיא חיה בעולם משלה. מספר הטלפון של מטה המפלגה, מביא דווקא אל 'מטה הנשים'. לפני שהיא הספיקה, האישה, לתת לי מספר טלפון אחר. (שם אני קוויתי שיענה לי גבר גבר), היא שאלה באשר לכוונתי: "אתה מתכוון אם יש לנו אתר אינטרנט או משהו כזה"? משהו כזה. דובר המפלגה, רועי לחמנוביץ', כבר היה יותר בעניינים.
"אני חייב לומר שאלי ישי יושב וקורא טוקבקים", אומר לחמנוביץ', "בעיקר בנסיבות שאני מושיב אותו, אומר לו 'שב, תקרא'". צוות התגובות של ש"ס ער למה שקורה ברשת, וגם כותב תגובות. בכלל החשיבה על האינטרנט היא חלק מההתנהלות התקשורתית של ש"ס, מציין לחמנוביץ, ונותן כדוגמה את היום בו נדחקו כל כתבי הרדיו והטלוויזיה על מנת לשמוע את הרכב הרשימה של המפלגה לכנסת. "וואלה ונרג' לא שלחו כתב, אבל דאגנו שהרשימה תהיה באתר שלנו, וממש לפני שיצאו לכתבים עם הרשימה, הרמתי אליהם טלפון ואמרתי להם, אתם יכולים למצוא את הרשימה באתר". הם גם התארחו כבר בפורום בתפוז, ובנרג'. עם זאת, אם אתם מדמיינים את אלי ישי טוחן ת'אינטרנט מבוקר עד בוקר, לא זה המקרה. הוא לומד את העניין לאט לאט. "לקחתי אותו למפגש עם כל המערכת של וואלה, אחרי כמה ימים אני מוציא הודעה לעיתונות ופתאום הוא שואל אותי 'לוואלה העברת?'".
בש"ס, בשונה מנושא הטלוויזיה, אין התנגדות לעניין המחשבים. "להבדיל מההארד קור של החרדים, שם יש פסילה של המחשב, אצלנו אין, ויש לנו יש הכרה בחשיבות עניין הזה". דוגמה נוספת היא העמדת שני ג'נגלים של המפלגה לבחירה בין גולשי ynet, "שמתי שני ג'ינגלים, וביקשתי את הקהל שיאמר איזה יותר טוב. הצביעו משהו כמו 3000 גולשים. אמנם יצא תיקו, אבל לא הייתי צריך להתאמץ על מנת ליצור אייטם".
מגזר נוסף שנחשף יותר ויותר לרשת הוא המגזר הערבי, למרות שלאינטרנט בערבית אין השפעה מכתיבה על המדיה. מוחמד, עושרו הפרלמטרי של סגן יושב ראש הכנסת עבד אל מלכ דהמשה, מסביר כי עיקר הרייטינג הוא של השבועונים הערביים ושל שתי תחנות הרדיו קול ישראל בערבית וא-שאמס (תחנה פרטית שעם מאזינים בגליל ובמשולש). "יש לנו אתר של כל המפלגות: פנט, של פנורמה. רוב הגולשים בו זה נוער ותלמידי בית ספר, ולכן אני נזהר לומר שהוא באמת עם השפעה". אנמם יש 50-100 תגובות לכל כתבה, אך רובן שטויות של נוער. "יש לנו את גם ערבס48, אבל למרות ההשקעה הגדולה, אין לו את הרייטינג שיש לאחרים, וכלל הציבור לא מתעניין בו". למותר לציין שאתרי ערביי 48 הוא של בל"ד, מפלגתו של עזמי בשארה, בעוד דברים נאמרים מפי איש הרשימה הערבית המשותפת רע"ם-תע"ל-מד"ע. בכל מקרה אומר מוחמד, השפעה גורפת לאתרי האינטרנט - אין. רק לפאנט יש השפעה כלשהי. "אצלנו מי שמשפיע הם האליטות, מנהיגי הדת והחמולות. ככל שהמועמד יותר מחובר לקרקע ולאנשים ולחיי היומיום, ככה יותר ייבחרו בו. אל ג'זירה, סוריה, התחנות הלבנוניות, כולם מגוייסים לעזמי בשארה, ולמרות זאת הסקרים לא מנבאים לו הצלחה". את זה אגב הוא תולה בזווית ההסתכלות של בשארה על הבוחר "מבט עליוני אלכסוני כלפי מטה".
עם זאת, על האליטות של ערביי ישראל, יש גם יש לרשת השפעה, גם לרשת העברית. "אנחנו מתעניינים מאוד, אנחנו תמיד עוקבים אחרי מה שכותבים, אחרי התגובות. גם אנשי המפלגות, הולכים ועוקבים אחרי התגובות ומגיבים. בוא נאמר שהיינו שמחים שעלתה ב-ynet כתבה על שייח' איבראהים. גם העניין של ליברמן שרצה לעשות תעמולה נגד ערביי ישראל, למרות כל זה, זה תרם לנו".
המועמדים לכנסת לא יושבים בעצמם וקוראים באינטרנט. "יש צוות ההסברה וצוות התקשורת שמפנים את תשומת לב המועמדים. הם עצמם בשטח. כל יום בכפר אחר". יוצא דופן בנוף הזה הוא דווקא ממנהיד הפלד הדרומי של התנועה האיסלאמית, איברהים צרצור, וכפי שקוראים לו אנשי התנועה (בטון מעריץ משהו) שייח איבראהים. "האינטרנט לוקח חלק גדול מהעולם שלו. הוא מאוד מאוד חשוף לאינטרנט, הוא איש קורא, ובשנים האחרונות הוא קורא הרבה באינטרנט", מספר מוחמד. "גם דהאמשה מחובר לאינטרנט. הוא יודע מה זה, הוא נכנס פה ושם לאתרים. גם טיבי, אבל כמו שיח' איברהים - אין. הוא מדבר איתי על כתבה כזו או כתבה אחרת, על התגובות שהיו. הוא פרו פרו פרו טכנולוגיה, הוא איש ספר, איש אקדמיה. ידען". ואם חשבתם שתצליחו להתחמק מהרוסים אחרי הערבים, תחשבו עוד פעם.
מה שבעקר רואים באתר 'ישראל ביתנו' זה את ליברמן. זה גזעני, אני יודע, אבל ברגע שענו לי שם בישראל ביתם, רק מהמבטא היה לי ברור שהם גולשים החבר'ה האלה. הדובר שלהם, אבי פלד, דווקא מדבר במבטא צברי מחוספס. בהתחלה הוא שולף את כל הרפטואר הרגיל של 'יש לנו אתר, ואנחנו משמשים בדואר אלקטרוני', ושאר תשובות שמקבלים גם במפלגות שאין להם מושג. מדובר אגב בסדר גודל של 2000 כניסות ביום, שרבות מהן מובילות לשאלות גולשים ולבקשות שלהם להצטרף למפלגה או להתנדב. הגולשים די תפסו אותם לא מוכנים: "אנו מודים לכל הגולשים באתר האינטרנט ומעודדים הצטרפות, תגובות הערות ושאלות בנושאים שונים. אולם עקב עומס הפניות למערכת אתר האינטרנט של מפלגת ישראל ביתנו לקראת הבחירות לכנסת ה – 17 נבקש הבנתכם לאיחור במתן מענה הולם לפניותיכם בנושאים תוכניים".
"אני משתמש במדיה, וסוחט ממנה ככל היכולת ממנה, הכל מה שקשור לקידום המפלגה ביום הבחירות" אומר דובר המפלגה. אבל אנשי המטה, המועמדים, הפעילים, האם הם מחוברים לרשת, עוקבים שם אחרי מה שקורה במערכת הבחירות. "כולם. כולם. כל הזמן". בקיצור אם ליברמן אומר באיזה ראיון 'קראתי באינטרנט', אתם לא צריכים להיות מופתעים. אני מציק לו עוד קצת ומחלץ ממנו מה שצריך לחלץ ממישהו שסוחט את היכולת במדיה: 'שמע, תפסת אותי באמצע פגישה, אם יש לך עוד שאלות שלח לי אי מייל. דווקא שלחתי: "ישנה שאלה אחת חשובה באמת: מה עמדת ישראל ביתנו בעניין הקוד הפתוח?". תוך דקה הייתה תשובה חד משמעית: "אנחנו בעד".
שזה יפה, כי באופן כללי אין להם מושג שם במערכת הפוליטית במה מדובר.
מה? קוד מה? פתוח?
נראה כאילו אינטרנט, זה כמו חינוך. כמעט כל פוליטיקאי שנשאל מה צריך לשים בראש סדר העדיפויות, עונה בחצי אוטומט: חינוך. בדומה לאיכות סביבה (נו זה הרי האוויר שכולנו נושמים, והמים שאנחנו שותים) זה תמיד הכי חשוב, ותמיד זוכה להיות בסוף התור כאשר צריך לחלק את התקציב. ככה גם האינטרנט, את מי שלא תשאל, מימין ומשמאל, מלמעלה ומלמטה, הם כווווווולם בעד אינטרנט. אבל אם אתם מצפים שזה יגרום להם לעשות משהו למען האינטרנט בשבתם בכנסת. זה אומר שגלשתם יותר מדי לאתר של מיקי איתן.
רוב דוברי המפלגות שביקשתי לשמוע מהם אודות עמדת המפלגה בנושא הקוד הפתוח לא הבינו למה אני מציק כאילו שאין להם בחירות על הראש. הם הגיבו בנימוס המתבקש, אבל באמת ניתן היה לשמוע בקולם שהשאלה שלי רלוונטית בעינהם כאילו ששאלתי מה דעתם לעשות בכנסת הבאה בעניין שיעור הטלת הביצים (תטולה קוראים לזה בעברית) בקרב עופות המים באוקיאניה. הרוב פשוט שאלו 'מה זה קוד פתוח?'.
"כל נושא הזה הוא עדין לא חלק מהשיח החרדי", אומר דובר ש"ס אחרי שאני מסביר בפחות מקה במה דברים אמורים. "עם זאת, יש לנו התנגדות עקרונית למונופוליזציה ולמצב שבו כופים על אנשים, הוא מוסיף ומציין את איציק כהן שהוביל את המלחמה במונופילים במגרש הכלכלי. דובר חץ לא יודע במה מדובר, דובר הליכוד שולח אותי לדבר עם מיקי איתן, דוברת העבודה לא יודעת מה לומר יותר מאשר שאין לה מושג, ושנכון לעכשיו, למפלגת העבודה אין עמדה בנושא. במרץ אומרים שהאתר שלהם על קוד פתוח מתוך אידיאולוגיה וגם שהם יחפשו אולי הם הכניסו משהו בעניין למצע (וגם מספרים לי שאפשר לעשות ctrl F בשביל לחפש מילה בטקסט. רציתי להגיד לה שאני כותב במכונת כתיבה בעברית, אבל התאפקתי כי היא הייתה כל כך ביילינית שממש לא היה לי נעים ממנה). מי שהפתיעו הם דווקא אנשי תפנית.
מנהל האינטרנט וה-crm של תפנית, עידו אוחיון, שולף ישר: "כן, רואים את האתר שלנו בפייפוקס, וכן, עוזי דיין בעד קוד פתוח". "יש פה שימוש נרחב באתר, אנחנו מעדכנים באמצעותו אלפי אנשים, משתמשים באתר לצורך פילוחים, ועבודה עם מתנדבים". בעצם זה לא CRM, ניהול קשרי לקוחות, אלא VRM ניהול קשרי בוחרים. האנשים בתפנית אמנם לא נכנסים לבלוגים פוליטיים, אבל את ערוצי הבחירות הם מכירים כולם. "ודאי ודאי ודאי, כולם מקושרים, כולם שולחים מיילים, מקבלים מיילים, אף אחד פה לא חושב שאטצ'מנט זה קללה בפרסית", אומר אוחיון. אני מתעקש לדעת עד כמה דיין באמת בעד קוד פתוח, ועד כמה הנחו אותו. "הוא יודע ברמה התיאוריטית במה מדובר". עונה אוחיון. "העניין של הפיירפוקס זו הנחייה שלי". עם זאת הוא מדגיש: "אנחנו לא מפלגה של מלחמות, אל תסיק ממני ממלחמה במיקרוסופט". אנחנו בעד העניין מתוך תפיסת העולם הפלורליסטית שלנו, אבל מצד שני אף אחד לא יקרא להפר חוזים מיקרוסופט. לא תמצאו אצלנו תמיכה בחוקים שיוזמים על מנת לעצור את מיקרוסופט. וגם לא אף מילה על כל התמיכה בקוד הפתוח במצע. בקיצור, הם לא עלה ירוק. אפילו לא הירוקים.
בעוד עלה ירוק סוחבת את אותו הניסוח כבר כמה שנים, במפלגת 'הירוקים' זה חדש. שימו לב: "הירוקים יתמכו בפתיחת שוק החומרה, התוכנה והאינטרנט ליתר-תחרות במטרה להוזיל עלויות ולקרב פלחים נרחבים יותר באוכלוסייה לשימוש במחשבים". ובעניין הקוד הפתוח כתוב במצע הירוקים ככה: "הירוקים יפעלו לחוקק חוקים שיחייבו את הרשויות בישראל להסב חלק ניכר ממערכותיהם הממוחשבות לעבודה על מערכות הפעלה ותוכנות המבוססת על קוד פתוח". וגם: "הירוקים תפעל להקמת קרן ממשלתית שתתרום למיזמים של קוד ותוכן פתוח והן לתרגום של קוד ותוכן פתוח לעבודה עם השפה העברית". רק מה, הם לא יעשו לא את זה, לא את זה, ולא את זה - אחוז החסימה לא ממש ייתן להם.
גם המצע של עלה ירוק מופיע צמד המילים 'קוד פתוח'. "עלה ירוק תבטיח כי אזרחים שאינם מעוניינים לקנות מוצרים של חברה מסוימת (אין ידם משגת, אין להם אמון במוצרי אותה חברה וכו´) לא יאבדו את זכויותיהם הבסיסיות כאזרחים, חולים, לקוחות וכו´. במצב הקיים, גופים ציבוריים ומסחריים שונים מכריחים אזרחים להשתמש בתוכנות מסחריות מסוימות (דפדפן, מעבד תמלילים, בסיס נתונים וכו´) כדי לקבל או לשלוח מידע בין הגופים והאזרחים. תמיכה כזאת של המדינה במונופול מסחרי אינה חוקית גם כיום, אך עלה ירוק תחדד את הנושא לכדי תקנות מעשיות ובנות יישום: כל מידע או שיטת התקשרות תהיה זמינה לכל אזרח, בעברית ובערבית, באמצעות תוכנות קוד פתוח". היו ונשארו המפלגה של האינטרנט. עם זאת, למרות שכולם מהללים את הרשת בבחירות האלה - מאוד אופתע אם הם יעברו את אחוז החסימה. ולא נותר אלא להפנות קריאה לאוכלי החינם שבכנסת:
נכון, לכם יש תוכנות על חשבון העבודה, אבל זו חרפה מה שמתואר בפסקה הקודמת. אם לא הבנתם: אתרי הממשלה מחייבים שימוש בתוכנות של מיקרוסופט, שאמנם אפשר לגנוב, אבל עולים טונה של כסף. חרפה, אין מילה אחרת, שאפילו אתר הכנסת, עובד רק עם אקספלור של מיקרוסופט. בושה וחרפה. כן, אנחנו יודעים, לא ידעתם, לא אמרו לכם, זה מה שהיה על המחשב, בכלל לא שמתם לב. זאת בדיוק הבעייה - תרשו לי לומר לכם. בושה וחרפה. יאללה קדימה.
נמנעתי מזה ככל האפשר, אבל אחרי כל העמודים האלה, אי אפשר יותר בלי לכתוב את המילה 'קדימה'. אז יאללה קדימה. אצל דובר המפלגה אין תשובה, נתנו לי טלפון של גיל, אמר זה לא אני, דבר עם אביטל, אביטל אמר 'שלח לי מייל'. שלחתי. עד עכשיו לא חזר אלי. צודק, כמו שנראים הסקרים, מה הם צריכים לענות עכשיו על שאלות. לא רק המפלגה העונה לשם הזה מסתמנת כסינדרלה של מערכת הבחירות הזו, גם ארז וולף, בעלי האתר שעונה לשם קדימה, מציע שהנכתיר אותו כסינדרלה של האינטרנט בבחירות 06', והוא גם מספק כמה סיבות טובות לכך.
קודם כל, הוא החזיק בדומיין הזה עוד כשאריק היה בליכוד.אחר-כך, כשקמה המפלגה, הוא ניהל כמה שיחות עם אנשי המפלגה, וגם עם התקשורת - והמשיך להחזיק בkadima.co.il-. היום, הוא מצליח להתברג בהרבה מאוד גיגולים בנושא הבחירות, בין היתר יש לו גם קישור ממומן בגוגל. האתר נקרא 'בחירות 2006' והוא רץ על מערכת הקוד הפתוח ג'ומלה. "בהתחלה הלכתי לכיוון של מגזין, צבע. ואז התברר שרוב הגולשים מחפשים תוכן עיוני, מידע יבש: מצע, אודות המפלגה עיקרי מצע, מי הם המועמדים". הא לכם חדשות של ממש, אנשים ממש קוראים באיננטנט, לא רק תמונות וכותרות מעניינות את הגולשים. "מניטור תנועת הגולשים, מתברר שהם קוראים 'אודות' ומצע של כמה וכמה מפלגות. הייתם חושבים שמישהו יילך לקרוא 'אודות ציפי לבני', אז זהו, שכן. זה מה שמעניין את הגולשים. לפחות אל האלפים הספורים שמגיעים לאתר של וולף מדי יום, מספר שנמצא בעלייה מתמדת לדבריו. וזה מה שהם מקבלים. קישור לאתרי המפלגות, "אין אצלי. כעיקרון". העיקרון הוא לא להעלות את הפופולריות שלהם בגוגל.
במומוצע צופים גולשיו ב-8 או 9 דפים כל אחד, והמפלגות שמעניינות אותם הן בסדר הזה: קדימה, ליכוד, מרץ, עבודה, עלה ירוק, איחוד לאומי. המשותף לכל המפלגות, לדעתו הוא קודם כל שהן לא עושות שימוש נכון באינטרנט. אני מקבל עשרות פניות במיילים מהעם, שרוצים מידע על קדימה, מבתי ספר שרוצים שמועמדים יבואו להרצות אצלם". בעיניו זה עצוב שמפלגה, עם תקציב, וציבור פעילים, ומשאבים, לא מצליחה לעשות מה שבנאדם אחד עושה לבד בזמנו החופשי (לא, זו לא העבודה שלו). "המסקנה שלי היא שצריך קצת יוזמה וקצת השקעה בכדי לעמוד בשורה אחת עם סוללה של אנשי מקצוע, לצערי". אני דווקא מוצא שזה מה שיפה באינטרנט.מעניין היה לראות אם סינדרלה זוכה בסוף בנסיך או שעד שהוא ימצא את כף הרגל שמתאימה לנעל שנותרה בידו - יעבור יום הבחירות. כך או אחרת, זה יכול להיות מאוד מעניין. מה גם שהאיש - אתם יכולים להיות בטוחים - הוא גם בעל דעות פוליטיות משל עצמו. הוא, למשל, אומר, שלא ניסה כלל ליירט בגוגל את הביטוי 'עמיר פרץ', אבל 'ביבי נתניהו' הוא ניסה גם ניסה - והצליח.
חוזה על אולמרט
אתר נוסף שיהיה מעניין לגלוש אליהם קרוב יותר למועד הבחירות, אבל לא מעניין לגלוש בהם היום - בעיקר אם אתם לא מכורים להימורים - הוא האתר חיה פוליטית. מסיבות מאוד ברורות יש כם לו קישור ממומן בגוגל. לא קוראים לזה הימורים, חלילה, אלא רכישת חוזים. אפשר למשל לרכוש (נכון לשעת כתיבת שורות אלו) 'חוזה ראש ממשלה ביבי נתניהו', בעבור 30 סנט. אם הכנסת אכן תבחר אותו לתפקיד, תקבלו דולר על כל חוזה שכזה. חוזה ראש ממשלה אהוד אולמרט, אגב, עולה 85 סנט. שלא נדע מצרות. וקרנו של פרץ מגיעה עד 20 סנט בלבד. הכי מעניין יהיה לראות עד כמה הימורי הגולשים הם מודל חיזוי למה שקורה בקלפיות. למותר לציין שיש מגוון של "חוזים", לפי מפלגה או לפי הרכב הכנסת, על פי ישבנו של מי ימלא את כיסא הזר בכל אחד מהמשרדים וגם חוזי קומבינציה. הם כמובן לא יכלו להתאפק מלקרוא לאת הקטגורית 'חוזה המדינה'. התוחלת אגב, מאוד ברורה: רווח נאה למפעילי האתר. אם נחזור למספרים אודות ראש הממשלה, סך מחיר החוזים (אולמרט, נתניהו, פרץ, אחר) הוא 1.45 דולר. יען כי על כל דולר שהם ישלמו למישהו, הם יישארו עם 45 סנט. ואנחנו נישאר עם מיקרוסופט.