פרטים על הסיור
קר בהר חברון, קר מאוד, ואני יותר משמח לגלות שמנהל בית ספר שדה כפר עציון, ירון רוזנטל, יודע דבר או שניים על קפה ראוי. אנחנו מתיישבים במשרדו בשעת בוקר לראות קצת מפות מלאות קווים מפותלים בשלל צבעים ותוואים."אנחנו הולכים לנצח בבגץ", הוא אומר על העתירה נגד בניית ה'גדר' על שמורת יער אבו-סודא, אם כי ברור לו שזה קרב מאסף, כי הדיון הוא על התוואוי ולא על עצם הקמת ה'גדר'. והנה אני, שמאלני בן שמאלנים שגדל על No fence is ever good, אשפיסט-תוקע-סכין-בגב-האומה-עוכר-ישראל מזה שנים ארוכות, מוצא את דרכי נפגשת עם דרכו. לפתע אני באותו צד של הגדר עם מתנחל חבוש כיפה (קטנטנה). מתברר שאסיפת קיבוץ כפר עציון החליטה שהם מתנגדים ל'גדר' המזרחית, זו שהולכת לעבור על שמורת היער למרות שיש מי שחושב שהקו הוא גם מדיני ושזהו סיפוח דה פאקטו שלהם לישראל. איברהים, שעסוק בהתקנת ידיות לארון המשרדי אומר גם הוא שהוא נגד ה'גדר'. אני לא מתרשם שזה בכדי לרצות את מעסיקו, שמחזק את התנגדותו בכך שהוא מראה לו את הדרך שיצטרך לעבור כל יום בדרך לעבודה (אם ירשו לו בכלל לעבור).
קצת דיבורים על האיוולת והמינהלת, ויאללה לטייל. קר ובהיר. ימין או שמאל, ג'יפ של מנהל בי"ס שדה, תמיד יהיה מאובק. ביציאה מכפר עציון מפנה רוזנטל את תשומת לבי למגדליה של תל-אביב הנראים באופק. היער המדובר ניצב מעל לצומת הגוש אבל אנחנו פונים צפונה בכביש ירושלים חברון. די מכוער מה שבנו פה בשנים האחרונות. אלפי בתים מבהיקים בלובנם ובאודם גגותיהם, לא משתלבים בנוף החום ירוק. יוצאת דופן היא דווקא בת עין. שמה יצא לה כמקום קיצוני, אך נוכחותה בנוף מתונה מאוד. נוסעים עד מחסום אל חאדר ומשם לאורך התוואי המתוכנן ל'גדר' ההפרדה המזרחית. מתוך הגדר של אפרתה רואים למטה את בריכות שלמה, את תל עיטם המקראי, את ארטס ואת המנזר שבפאתיו, ועוד ועוד מורדות בלתי נגועים שהבולדוזרים בדרך לקרוע. משם לכיוון מרכז אפרתה, עיר מאורכת משהו, ומבט אל נחל הפירים שהולך להיות כביש לכבוד החסימות החדשות. הנחל הזה, שנראה ואדי חקלאי של מה בכך, הוא אחת מנקודות התחלה של אחת ממערכות המים המתוחכמות שנבנו כאן בימי הורדוס. סכר עתיק סוכר את הערוץ והמים מחלחלים ונאספים לאמה, חלק מרשת האמות שהובילו מים לירושלים לאורך הרכסים ודרכם. בקיץ אפשר לעשות כאן טיול רטוב תת קרקעי, ועכשיו אנחנו יוצאים מהגדר של אפרתה וממשיכים לכיוון הכפר השכן, ח' עבדאללה איברהים.
רוזנטל חוזר ואומר שיחסי השכנות טובים מאוד כאן, "הערבים עוד מעבדים בתוך העיר את הכרמים שלהם". הכוונה הייתה לחזור דרך אחד השערים בגדר, אך להפתעתו הם נעולים כולם. במקום זה אנחנו נוסעים לכפר, שתשתיותיו תשתיות עולם שלישי. אני יורד לצלם את השקדים הפורחים. ט"ו בשבט. זה אולי יפה, אבל זה גם אומר שלא יהיה פרי השנה. ירושלים של מטה נפרשת תחתינו במרחק, מדהיישה ועד הר הצופים, המטרופולין המטורף בעולם. אנחנו יוצאים חזרה לכביש ומשם לכיוון השמורה.
בעלייה התלולה לאום א-טלע, גבעה שעונה לשמות העבריים אם העליות וגבעת עוז נופל לי עוד אסימון. זה הטיול. "יש אנשים שבשבילם מה שאנחנו עושים עכשיו נקרא לטייל, מה?". אכן כן. אני רק מרגיש שאני נוסע בג'יפ, טיול זה באופניים, ולכל היותר היותר ברכבת תחתית. יורדים מהרכב, מעט כרכומים וחינניות בתה, פרח שפניו לבנים וגבו סגול. שועל קטן מציץ בנו צועדים אל התצפית המקסימה מן הגבוהה שבגבעות גוש עציון, שבראשה גם חורבה בת משהו כמו 4000 שנה. עמק יפהפה, משבצות משבצות, רובן חומות עדיין. קר, והירוק עוד לא עלה כל כך גבוה. אני מופתע לשמוע שחלק מהמשבצות של יהודים וחלקן של ערבים, החקלאות הציונית הרי בולטת בחלקותיה הגדולות ברוב הארץ, ופה המשבצות כולן באותו סדר גודל. "אחת הסיבות להצלחה שלנו בחקלאות היא שעבדנו עם ההר, לא כיסחנו אותו", מסביר רוזנטל. אנחנו עוברים לדבר על תוואי 'הגדר' שעומדת לקרוע את העמק שתחתינו באופן כזה או אחר.
בתצלום האוויר שפורסם ב-ynet עם הכתבה אודות הפנייה לבגץ, ניתן לראות פיתול בצורת אצבע בתוואי המתוכנן. עתה מצביע רוזנטל על השטח עצמו וטוען שוב כי התוואי החלופי שהציעו - פשוט להמשיך את ה'גדר' בקו ישר - יהיה טוב יותר לכולם: ליהודים, לערבים, ולטבע.זו גם עמדת רשות הטבע והגנים. "זה גם יחסוך למדינה כסף". שמיים בקשו רחמים על הקבלנים.
הכתבה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3184812,00.html
בקיצור, אני מחדד כשאנחנו גולשים במורד אם העליות לכיוון יער אבו-סודא, גם אם בגץ יפסוק לטובתכם העמק הולך להיקרע. "הגדר הזאת מקצרת לי את החיים" הוא עונה, "ממש גורמת לי לבכות". נכנסים ליער. לא להאמין שזו שמורת טבע. בפועל מדובר באתר פיראטי לפסולת בניין. ערימות ערימות של אבנים מכסות את פני השטח כולו. חרפה. המזבלה הזו היא שמורת טבע מוכרזת, מה שכנראה לא מספיק על מנת שרשות הטבע והגנים תשמור עליה. אולי כי אין קופה בכניסה. רק מפני שהטבע אינו שלהם, לא אומר שמגיע להם, לתושבי הגוש, שיהרסו להם את היער שככה הם מזניחים. רוזנטל כנראה רגיל למחזה, ורק מחווה על בית היערן ואומר: פה אני הולך להקים בית קפה. היער שנשתמר מתקופת הטורקים, ועוד הבריטים הכריזו עליו כשמורה, נראה כמו עוד אחד מאלפי דונם קקליים, אם כי כרכום אחד, יפה במיוחד, פורח בין האורנים. רוזנטל מסביר שבנוסף לעובדה שזו אחד מיערות האורנים המנדטוריים היחידים בארץ, זוהי נישה אקולוגית. אם זה היה בהרי ירושלים, זה לא היה כלכך חשוב. אני בעיקר מוטרד מהפסולת, שיחד עם התוכנית להעביר פה 'גדר' גורמת לי לחשוב שכל עניין שמורות הטבע, אין לו חצי דבר עם שמירת טבע. פה ושם איזו חיננית מסמיקה מבושה.
אנחנו יורדים אל העמק היפה דרך כפר עציון, ענני נוצה נתלים בשמיים ואני סופסוף הולך לטייל. רוזנטל מוריד אותי במצפה צופית ואנחנו קובעים שיאסוף אותי שעה קלה אחר כך בכניסה לבת עין. אומרים שממצפה צופית רואים מעזה ועד חדרה. נוכח העננים אין לי אלא להצר על כך שאת השקיעה אראה מגובה פני הים. מה שתופס לי את העין אינם מגדלי גושדן, גם לא עמק האלה, הכתם הירוק עם צלחות הלוויון הענקיות שלפניו חריץ אדירים על הארץ, 'גדר'. דווקא המחצבה המכוערת ובית שמש טורבו שמאחוריה מזדקרות לי. תמונה שמזכירה שהחומר לא בא משום מקום.
טיול קצר מעל ואדי אבו ריש, הוא נחל צופית. גם פה תעבור 'גדר', במורדות אוכף המוכתר, נקודת ציון הכרחית למתעניינים במורשות קרב. פה ושם פריחה, הרבה ירוק מסביב, קול הנחל מפכה בואדי. אחר כך הוא גם מריח ומקציף. עם כל הביטחוניזם, מעניין מי בדק פה לאחרונה את איכות טיהור השפכים. במורד, בונים ילדי בת-עין 'זולה' על הגדה. מתנחלים בנחל. אני, מתעקש להתעניין דווקא בזהביות הפורחות אבל רק חושב על מה שסיפר לי רוזנטל קודם. בקטע הזה - כך סיפר - הם ביקשו שלא לעשות גדר פיזית אלא גדר אלקטרונית, מכ"ם. לא להאמין מה התשובה שהוא מספר שקיבלו. לא שזה לא יעיל, ואפילו לא שזה לא כלכלי. לא תאמינו מה אמרו להם: שאם יעשו כאן מכ"ם במקום גדר, לא יהיה להם איך לתרץ מאות הקילומטרים שכבר נבנו.
נ.ב.
שבע מאות ושישים קילומטר של גדר תקעו מבית שאן עד ים המלח. חיפשתי בגוגל "מי מרוויח מגדר ההפרדה". אף לא תשובה אחת.
תגובת אמנון נחמיאס, דובר רטג: "בחלקים של השמורה, יש זריקה שיטית של פסולת על ידי תושבים מהאיזור. כמו כן ישנה של עצים מוגנים ברחבי השמורה. רט"ג ערכה מספר מבצעי אכיפה בשיתוף המנהל האזרחי והמשטרה במסגרתם נעצרו מספר חשודים, והם יועמדו לדין. האכיפה במקום קשה ומסובכת, רט"ג הייתה שמחה לו היה ביכולתה להגביר את מאמצי האכיפה באיזור".
.
