חבצלת החוף
pancratium maritimum

הנה, מתחילים לראות את קץ הקיץ הזה, החם. החצב - המפורסם שבמבשרי הסתיו - כבר פה, וגם חבצלת החוף מפיצה ניחוח לצד תכשירי השיזוף.

אף כי שווה גם שווה להתקרב ולהריח, לא צריך למצוא אותה בעזרת האף. כפי שמעיד שמה, חבצלת החוף צומחת בחוף הים. לא על קו המים (בו לא צומח דבר), אלא ברצועה הבאה - בדיונות הקטנות ובחול המונח על הכורכר. היא נראית למרחוק: פרחים לבנים וגדולים שיושבים על מפרק משותף יוצרים תפרחת בוהקת המתנשאת לגובה של 30-40 ס"מ. הפרחים הנפתחים בשעות בין הערביים נוטים על צדם, כמו רמקולים על עמוד המודיעים לכל עבר, מגיע סוף לקיץ.

זווית הפריחה מאפשרת לרפרפים לרפרף מול הפרח היפה, לתקוע בו את החדק, ולשתות את הצוף המתוק. לחבצלת צוף דליל ורב - גמול נאה לאנרגיה שדורש הרפרוף. כמו החצב, גם החבצלת פורחת לפני שמוריקים העלים שלה.

החבצלת הסתגלה לתנאי האקלים המיוחדים שליד הים. הפרח מכוסה במעטה שעווה שדוחה את רסס מי הים מהעלים, כדי שהמלח לא יצרוב את הצמח. שורשים ארוכים במיוחד היוצאים מבצל החבצלת, מאפשרים לה להתמודד עם מפלס החול המשתנה, ובאמצעות שכבת שעם, הפירות שלה צפים על פני המים - תכונה המאפשרת את הפצת זרעים לאורך החופים.

את חבצלות החוף ניתן למצוא רק לאורך החוף, לרוב עד 500 מטרים מהמים, בכל מקום שלא כוסה באספלט או נבטש בגלגלי ג'יפים ושאר טרקטורונים. הפרח המוגן גדל ברכס הכורכר שמעל חוף הילטון, ריכוזים גבוהים גדלים צפונית לחוף האמה בקיסריה, בדור, בבונים, במעגן מיכאל, בחוף סיידנא עלי, ואם הם לא נרמסו - גם בחוף ניצנים.

'החבצלת' היה שמו של כתב עת עברי שיצא לאור בסוף המאה ה-19 בירושלים, ושנודע בין היתר בזכות אליעזר בן יהודה שהיה עורכו לתקופה קצרה. יש הגורסים שחבצלת החוף היא היא כוכבת שיר השירים ("חבצלת השרון, שושנת העמקים"). יש המדביקים את התואר לפרחים אחרים דוגמת האירוס. על כל פנים, היא אחד מפרחי הבר היפים יותר.