ישנם לא מעט אירגונים בינלאומיים שעניינם הוא אירוח הדדי של מטיילים, ונוכח חדירת האינטרנט לחיינו בשנים האחרונות, התופעה מתגברת. אולי תופתעו (כמוני) לגלות כי לא מדובר בסוג של סחר חליפין, בו אדם פותח את ביתו למטיילים מן העולם בתמורה לאפשרות ללון אצל אחרים. "רוב החברים שלנו ימצאו שסחר חליפין זו הגדרה מאוד צורמת", אומר מזכיר אירגון סרווס ישראל, רמי רפאלי. לא זו בלבד שאין מחוייבות לאדם שמתארח גם לארח, רבים מחברי הארגון בוחרים לעשות רק את אחד משני הדברים. "פגשתי הרבה כאלה שאומרים שאין להם כסף או כוח לטייל בעולם, וזו דרכם להביא את כל העולם אליהם הבייתה". מאידך, יש חברים שלא מלינים חברים מהעולם בביתם, ובוחרים להיות מה שמוגדר בארגון day host, מארח יום.
חיים מוריק, חבר סרווס מ-96 מארח אנשים מהעולם בביתו שבחיפה. לפני כן נהג לארח את אנשי הצי השישי ומשאלו הפסיקו לבוא, שמע על הארגון והצטרף אליו. מוריק מספר על חוויות רבות שמזמן לו האירוח. נתין בריטי ממותא פולינזי שהגיע בערב יום הכיפורים ישירות מבגדד, או זוג בחורות דרום קוריאניות שהכינו בביתו ארוחה קוריאנית בעקבותיה התפתחה שיחה ארוכה על תרבות האוכל האסיאתית. "הרעיון הוא שהם נכנסים כבני בית", הוא מסביר, בסך הכל לא מדובר בהשקעה גדולה מדי, אלא בעיקר בלפתוח את הלב ולשים עוד צלחת על השולחן. "אנחנו לא משנים מאורחות חיינו", הוא אומר, "אורח מרגיש פה כמו בבית ויותר מזה".
בהגדרתו, סרווס הוא ארגון בינלאומי המפגיש מטיילים עם מארחים, ומטרתו היא "להגביר את הרעות והשלום בעולם, לפתח סובלנות והבנה הדדית באמצעות יצירת קשר אישי ועמוק בין בני תרבויות ורקע שונים". מטיילים מוזמנים להתארח ולהשתלב בחיי המשפחה המארחת, להכיר אותה ואת סביבתה, לבלות אתה ולחלוק עמה את דעותיהם, תחושותיהם ורגשותיהם. בסרווס ישראל חברות כ-260 משפחות, ובסך הכל מונה הארגון כ-12 אלף משפחות ביותר ממאה מדינות בעולם. עיקר החברים הם מארה"ב צרפת איטליה וגרמניה, בכל אחת מהן מעל אלף משפחות מארחות.
רשימת המדינות, מספר החברים: http://servas.org/index.php?id=InfoCenter%3AWeb+sites%3AInternational%3AMember+countries
חשוב להדגיש כי מדובר באירוח - לא בלינה. "מי שבא על מנת למצוא לינה בחינם יתאכזב מן העניין", מזהיר רפאלי, "יש כאן המון מטלות, אתה אמור להביא מהתרבות שלך, וגם מתנה מהארץ, אתה בא באמת להכיר את האנשים מבפנים". לא פעם, הוא מספר, המארחים מציפים את האורח בהמון חום, "במובן הכי חיובי של המילה", לפעמים, הוא מספר, אנשים יקחו יום חופשה על מנת לארח את אורחיהם. בנוסף, מקיים הארגון גם פעילויות משותפות שסביבן יש אירוח בבתים. מדי חורף נפגשים לסקי באלפים, ובכל שנה מתקיימת גם אוניברסיטת קיץ באכסנייה זולה, בה למשל לומדים שפות או משייטים בקיאקים. בנוסף,מתקיים פעמיים בשנה מפגש ארצי עם פעילויות טיולים והרצאות, וגם מפגשים איזוריים.
הארגון שהוקם בשנת 1948, הוא מוותיקים והממוסדים בתחום, הוא מסונף לאו"ם כ-NGO, ורשום כארגון ללא מטרות רווח בז'נווה. ככזה הוא גם נוקשה יותר מאירגוני האינטרנט החדשים, לטוב ולרע. על מנת להצטרף לסרווס כמטייל יש ליצור קשר עם 'משלח', שמכין למטייל תעודת מסע (כרוך בתשלום של 200 שקל בשנה). מלבד צילום של הדרכון ותמונות פספורט, יש לצרף גם קורות חיים ומכתבי המלצה הנדרשים מכיוון שהמטייל מגיע לבתי מארחים שלפעמים משאירים לו בית או מפתח. "אנו רוצים להיות בטוחים שרק אנשים שניתן לסמוך עליהם, ויש מי שימליץ על כך, יצטרפו לארגון התנדבותי זה", מסביר אתר האינטרנט של הארגון.
מלבד תעודת המסע מקבל המטייל גם את "ספר המארחים", מידע אודות המארחים הפוטנציאליים בארץ היעד, החל מגיל ועיסוק, השכלה ותחביבים ועד ילדים, נסיון הטיולים בעולם והשפות שהם מדברים. הארגון פורש את חסותו על תהליך האירוח, ושלא כמו בארגונים אחרים, במקרה שמשהו לא הולך חלק, יש תמיד כתובת אליה ניתן לפנות - המתאם האיזורי או הארצי. כל עוד הכל מתנהל כשורה, המטרייה של הארגון אמנם פתוחה מעל למפגש, אך אין התערבות בדינמיקה שבין אורח למארח.
http://israel.servas.org/
הכלל המרכזי הוא שהאירוח הוא בן שני לילות - לא פחות ולא יותר - על מנת שהאירוח לא יהיה למעמסה, אבל שיהיה מספיק זמן להכיר. חלק מן העניין הוא למצוא את המינון הנכון. רפאלי מספר כי כאשר הוא עצמו בחו"ל, הוא מתארח בדרך כלל אצל משפחה אחת בשבוע, "אם כי יצא לי להתארח 10 ימים בברצלונה אצל 5 משפחות שונות". החוויה מאוד מגוונת. "באותם עשרה ימים הייתי אצל פרופסור מאוניברסיטת ברצלונה, בבית שהוא ארמון ממש בו הייתה לי קומה לעצמי. ממש אחר כך, התארח אצל בחורה צעירה שגרה עם כמה חברות בקומונה, "כאשר הגעתי אליה, בקושי היה לי מקום לשים בו את המזוודה שלי. אבל עם המון מקום בלב, חום ורצון טוב".
גם מינון האורחים המגיעים מרחבי העולם הוא משהו שמשתנה מחבר לחבר, יש כאלו שאוהבים מאוד לארח (וגם יצא להם שם של מארחים טובים). מי שגר במרכז עיר גדולה, עשוי לקבל גם 50 פניות לאירוח בחודש, ויכול למצוא את עצמו נאלץ לסרב לחלק מהפונים. רפאלי, תושב איזור נתניה, מקבל בערך פנייה אחת בחודש אם כי בסופו של דבר לא כל האנשים מגיעים. המעורבים יותר יכולים להקדיש 2,3,5 (או 50) אירוחים, ועוד 2-3 אירועים בשנה, אחרים ייסתפקו באירוח אדם או שניים בשנה. "מספר קטן של אורחים בשנה, מעשיר את החיים".
החלק המרכזי הוא המפגש עם האנשים, אומר רפאלי. "אתה נדהם מהפערים בין התרבויות, מאופן החשיבה של אנשים במקומות שונים". יש הבדל עצום כשאתה רואה את התרבויות השונות מתוך בתיהם של האנשים, ונתקל, למשל, באופן בו הם מגדלים את ילדיהם, הוא מסביר, "אתה רואה את החיים האמיתיים לטוב ולרע". לפעמים מה שמדהים הוא דווקא הדמיון. למשל כשהתארח בסינגפור אצל סיני, מהנדס במקצועו הנשוי לרופאה, התחוור להם במהלך האירוח עד כמה הם דומים :קוראים את אותם עיתונים מהעולם, וחולקים את אותם עיסוקים ותפישות עולם.
רפאלי מציין שממוצע הגיל של חברי סרווס גבוה למדי, ומוסיף כי הם מנסים להוריד אותו, בעיקר משתדלים לשמור במערכת את אותם טיילים שאך השתחררו מהצבא, ומצטרפים לארגון לרגל יציאתם לטיול ארוך בדרום אמריקה או באסיה. לארגון ולחלק מסניפיו בעולם יש אתרי אינטרנט, והחברים בו משתמשים ברשת על מנת ליצור קשר לפני האירוח, לשלוח אימיילים, לצ'וטט. למרות זאת, האינטרנט עוד לא ממש משולב בהתנהלות האירגון, כפי שקורה בארגונים צעירים ותוססים יותר. רפאלי גם לא חושב שאותם ארגונים שמתהדרים במאה אלף חברים או יותר מאיימים עליהם. יש הבדל בין חברות במועדון שכל מה שצריך לעשות הוא להירשם באתר האינטרנט שלו לבינם.
כך או אחרת, אותם ארגונים חדשים, תופסים תאוצה. אחר הבולטים שבהם הוא מועדון האירוח "הרעיון הוא פשוט", מוסבר באתר האינטרנט שלו, "בניית הבנה בין תרבותית ושלום באמצעות חילופי אירוח". חברי 'מועדון האירוח' מציעים זה לזה סיוע כאשר הם מטיילים: סיור בעיר, לינה חינם, או הזמנה לארוחת ערב. אין מחוייבות, ומה שקובע הוא הקשר האישי. הכל חינם ולא מסחרי.
http://www.hospitalityclub.org/
זו אחת מאותן התפתחויות תרבותיות שעידן האינטרנט מזמן לאנושות, והפלטפורמה העיקרית שלו היא רשת האינטרנט, דרכה נוצר הקשר בין החברים. במטרה להגביר את הביטחון בין החברים מתנהל באתר מנגנון היזון חוזר בו הם יכולים להוסיף הערות לפרופיל של חברים או חברות שהם מכירים. אמצעי נוסף הוא ההתחייבות להזדהות באמצעות דרכון. עם זאת, הרעיון הוא שבאופן כללי שאין מחוייבות: "אף חבר אינו מחוייב לעשות כל דבר עבור חבר אחר", קובעים כללי הארגון, והחובה היחידה של חבריו, מלבד להזדהות בזהותם המלאה והאמיתית, היא לכבד אלו את אלו.
את המועדון הקים ויט קוהנה (Veit Kuehne), גרמני בן 25 בקיץ 2000, ובאמצע שנת 2005 היו בו כ-53 אף חברים מ-185 מדינות. כיום רשומים באתר המועדון מעל מאה אלף חברים. קוהנה עצמו יצא בקיץ האחרון למסע טרמפים יומרני שמטרתו, להפיץ את הבשורה בעולם ולהגיע למיליון חברי מועדון. לרגל המסע השיק הצעיר הגרמני אתר אינטרנט ייעודי http://www.bringing-people-together.net/
ישנם כמה וכמה קהילות וירטואליות (וליתר דיוק וירטו-אקטואליות) שכאלה. אחת הידועות שבהן היא גלובל פרילואדרס, שהקים אוסטרלי בשם אדם סטיינס לפני שנים אחדות, ושחברים בו עשרות אלפי מטיילים (בעיקר מארה"ב) שבתמורה לאירוח ברחבי העולם מוכנים לארח בביתם מטיילים.
http://www.globalfreeloaders.com
סטיי פור פרי (http://www.stay4free.com/) לא מסגירה שום מידע לפני שנרשמים, אבל יש שם לא מעט חברים רשומים. למשל כ-400 חברים רשומים מהודו המציעים מקום לתרמילאים, וכמעט 4000 אירופאים המעוניינים בחילופי בתים. ואילו אתר 'אנו חברים' http://www.we-friends.com/index.html מציע את אותו דבר רק עם ממשק אינטרנט פחות ידידותי למשתמש - למרות שמו. אתר גולשי הספות, שנקרא כך על שום התמקמותם של גולשי העולם אלו בספותיהם של אלו מתגאה גם הוא ב-50 אלף חברים רשומים, ב-10 אלפים ערים ברחבי העולם.מי שמחפש דווקא קהילות קטנות יותר בנות אלפי חברים ספורים יכול למצוא אותן בטרוולהו (http://www.travelhoo.com/), או 'במקום לשהות' (http://www.place2stay.net), שמאפשר הצצה למגנון החיפוש שלו ללא הרשמה.
שיטוט באינטרנט מעלה כי התופעה פופלרית על הציר שבין יפן וסין לבין אוסטרליה וניו-זילנד. מי שביקר בסין אולי מכיר את התופעה של מקומיים שפונים לתייר ברחוב בבבקשה מוזרה: "סליחה, אולי אני יכול לתרגל מעט את האנגלית שלי איתך"?. אם התמזל מזלכם ואתם מדברים אנגלית ברמת שפת אם ותשמחו לשמוע שלא פעם יישמחו לארח אתכם רק בשביל לדבר אתכם אנגלית. לסינים יש אתר אבל התופעה קיימת גם ברוסיה ובמקסיקו בקירגיסטאן וביפן - חיפוש באינטרנט מעלה אתרים של כל מיני אנשי בעולם שישמחו לארח אתכם בביתם. למשל זוג מוסקוואי שיפתח לכם מיטה בחדר של ילדתם, בתמורה לכך שתקדישו שעתיים ביום לתרגול אנגלית. אם התמזל לכם פחות, תוכלו להתנחם בחיבורים, רשת בינלאומית לאירוח מטיילים ישראלים, שעיקר פעילותה באוקיאניה.
http://www.chiburim.com
http://www.homestay.com.cn
אם טיול בעולם הוא קודם כל דרך להכיר בני אדם ותרבויות, אז להתארח בבתי מקומיים מאפשרת היכרות עמוקה עוד יותר. אולי לא תמיד מדובר בשיא הנוחות, אבל זה תמיד מזמן חוויה שונה לגמרי מהחוייה המתועשת שמציעים מפעילי התיירות. "אני חושב שזה מתאים לאחוזים בודדים מהאנשים", אומר רפאלי, "כאלה שיש להם קצת יותר סקרנות מלאחרים, קצת יותר פתיחות, וקצת יותר מוטיבציה להכיר אנשים חדשים".