שנים ארוכות חיכו חובבי המירוצים ליום הזה. מאז סוף שנות ה-80 ממליצים ומאשרים גופים פרלמטרייים וממשלתיים להנהיג מירוצי סוסים בישראל, והדבר לא ממש קורה. שנתיים עברו מאז החלטת הממשלה על "הקמת היפודרום למרוצי סוסים למטרת הימורים", בשטח המועצה האזורית גלבוע בו נערך האירוע אתמול.
המצדדים בקיום המירוצים בארץ, ובגלבוע בפרט, מדברים בעיקר על התועלת הכלכלית שתצמח מן העניין. זה מנוף כלכלי, תיירותי ותעסוקתי, הם אומרים, ונוקבים במספר של 3,500 מקומות עבודה שההיפודרום האחד הזה עתיד לחולל. נשמע קצת מצוץ מן האצבע, אך ככלות הכל זו תעשייה של מיליארדים בעולם. היקף ההשקעות הצפוי הוא 15מיליון דולר בקירוב. החלטת הממשלה, אגב, מדברת על הקמת חוות חקלאיות לגידול טיפוח וטיפול בסוסים, בית חולים וטרינרי, בית-ספר לרכיבה ושאר שירותים הדרושים לקיום היפודרום.
הדיווחים אודות מספר הצופים באירוע המתוקשר נעים בין כמה מאות לבין 20 אלף. מספרם של המפגינים נגד מירוץ הסוסים דומה דווקא בכל הדיווחים - עשרות בודדות. חמישה מהם אף נשכבו על מסלול הדהירה ונעצרו.
את ההפגנה ארגנה עמותת 'הכל חי' - ארגון אנונימי למדי לזכויות בעלי חיים. בעמותה טוענים כי מרוצי סוסים טומנים בחובם, באופן בלתי נמנע, מעשי עינויים והתעללות בסוסים. אלו, מזכירים שם, אסורים על פי חוק צער בעלי חיים. דיון בעתירה שהגישה העמותה לבג"ץ בנושא צפוי להתקיים בדצמבר. אנשי העמותה מתארים חיי סבל: סוסי מרוץ מאולצים להשתתף במרוצים לעתים קרובות גם כשהם פצועים. הם נמצאים במשטר אימונים אכזרי כבר מגיל צעיר, עוד לפני שעצמותיהם התקשו, דבר הגורם לשבירתן. בעוד שתוחלת החיים של סוס רגיל היא כ-25 שנה תוחלת חייו של סוס מרוצים היא 6 שנים בלבד. מבין הסוסים הרבים שנולדים לתעשיית המרוצים, רק מעטים נבחרים להשתתף במרוצים. אלה שמהירותם אינה מספקת, הרוב, מומתים כבר בשלב זה. אלה שאינם מומתים בגיל צעיר, נמכרים ומוחזקים לרוב בתנאים קשים. על פי נתונים של כתבי עת וטרינריים מהמובילים בעולם, כל הסוסים שמשתתפים במרוצים סובלים מכיבי קיבה ו- 82% מהסוסים בני שלוש ומעלה סובלים מדימומים בריאות.
נוכח כל זה קשה להתעלם מן המחשבה אודות אוהבי סוסים, כאלו שמגדלים סוסים ורוכבים עליהם. מה בדיוק הם אוהבים בהם? מה פירוש לאהוב סוסים? יש פה מלכודת לשונית. קצת כמו 'כאלו שאוהבים בקר' (אנטריקוט, אם אפשר).
מי שרוצה לעשות מירוצי סוסים, או לחליפין לאכול סוסים, שיהיה בריא. רק שלא יספר לעצמו, ובעיקר לא לנו, שלא מתעללים בבהמות האומללות על מנת לספק את בעלי ההון והמהמרים. גם אם לא כל תאורי הזוועה של פעילי זכויות בעלי החיים מדוייקים, צריך ממש לטמון את הראש בחול (או בלוח ההימורים) בכדי הישאר אטום לסבל.
השאלה אינה מה היחס כיום לסוסים. גם אם מאמינים לטענת מגדלי הסוסים והרוכבים כי סוסי המירוץ שלהם זוכים ליחס טוב, לתנאים של אלופים, ולפנסייה שמאות אלפי עובדים בישראל היו רוצים כמותה, אין אלא להצר על כך זה שלא רלוונטי. מה שרלוונטי הוא מה יהיה פה כשיגיע הכסף הגדול, ברגע שתיפתר המחלוקת בין המועצה להסדר ההימורים בספורט לבין משרד האוצר שמונעת את האישור הסופי של ההימורים. בהקשר זה שווה לתת את הדעת לתחקיר "הסוסים הטבוחים שמביישים את המירוצים שלנו", שפרסם הגרדיאן הבריטי בתחילת החודש. המספרים שמביא כתב הגרדיאן מטרידים: מחקר שנעשה על ידי היחידה לפוריות סוסים בניו-מרקט העלה שרק כשליש מבין 1,022 סייחים גזעיים שהיו במעקב מאז היוולדם הגיעו למסלול המירוצים. 4,000-5,000 סוסים פורשים ממסלולי המרוצים מדי שנה, בעוד העמותה הרשמית של תעשיית המרוצים מאמנת מדי שנה 90 סוסים בלבד לפעילויות אחרות. עלות ההסבה: 250,000 לירות סטרלינג בשנה, פחות מעלות הזדווגות אחת של סוס הרבעה מוביל, וכשליש מהפרס הראשון בדרבי האנגלי. באנגליה לפחות יש מה לעשות עם הסוסים הטבוחים: כ-1,500 טונות בשר סוסים למאכל מיוצאים לצרפת מדי שנה.
יסלחו לי פעילי זכויות בעלי החיים, אך למרות כל זאת, אותי מטריד העניין התרבותי. מקור המילה 'היפודרום' הוא יווני אמנם (היפוס הוא סוס, כמו במילה היפופוטם, סוס יאור), אך לי כל העסק מזכיר את רומי דווקא, ותוכחה לא ישנה מדי של מאיר אריאל: "תקופת המתכת עידן הברזל; מזכיר לי חיה מחזון דניאל; חית המתכת חית הברזל; כל כך דומה שאני מתבהל".
עיקר הבעייה אינה של הסוסים אלא שלנו, בני האדם, שנושפע מן ההשלכות החברתיות הסביבתיות והתרבותיות של מירוצי הסוסים, בראש ובראשונה משדרוג תת-תרבות ההימורים. עמותת הכל חי פנתה אל הראשון לציון, הרב שלמה עמאר, בשאלה האם מותר על פי דין תורה לערוך מירוצי סוסים ולצפות בהם. עמאר העביר את הקושיה לרב דוד ברדוגו, ואישר את פסיקתו "...לבל יסייע במירוצי הסוסים לא בעצם כינונם ולא בצפייה בהם, הן משום צער בעלי חיים והן משום "מושב לצים" והן משום משחֵק בקוביא". באתר אנ-אר-ג'י מעריב הובא גם ציטוט מלשכת הרב: "אנו מקווים גם כי נוכח חשיבות העניין ירתמו שומרי המצוות באופן פעיל למאבק נגד הכנסת מרוצי סוסים לישראל".
מותר גם להזכיר כי מדובר בעיסוק שזולל שטח רב: רק ההיפודרום עצמו בנוי על מאות דונמים, וגם בהקשר הזה ראוי היה לתת את הדעת באשר לסדר העדיפויות של המדינה: על מה היא בוחרת לכלות את השטחים הפתוחים שלה, איזה שיעור מהאזרחים יוצאים נשכרים מכך, ומי הם. המדינה מוכיחה שוב ושוב כי לא עניינם של המוני אזרחיה עומד בראש מעייניה, אלא עניינו של המיעוט השבע, המקורב למקבלי ההחלטות. כך גם בעניין ההימורים. מי ירוויח מהם? עמך ישראל?! המעמד הבינוני?! אולי אלו שייהמרו על הסוס הנכון בשארית כספם?!
מצער שעמותת הכל חי הייתה היחידה שהרימה את קולה בחינגא ההלנסיטית אתמול, אף לא ארגון סביבתי או חברתי אחד הפגין נוכחות במקום. כל עוד אלו פני הדברים, נמשיך לזכות בדארווינזים החברתי, ומינוחים כמו 'היפודרום' או 'קולוסיאום' ימשכו להשתלט על השפה במקומן של מילים כמו 'צדק' או 'חמלה'.
הכל חי
http://www.hakolchai.org.il/
אתר ההיפודרום
http://www.hipodrome-israel.co.il/
הכתבה בגרדיאן
http://sport.guardian.co.uk/horseracing/theobserver/story/0,,1885006,00.html
כל התיאורים
http://chaiisrael.org/he/campaigns/racing/h_campaigns_racing_overview.htm
החלטת הממשלה הקמת היפודרום למרוצי סוסים למטרת הימורים
http://www.pmo.gov.il/PMO/Archive/Decisions/2004/08/des2377.htm
פסק ההלכה
http://www.hakolchai.org.il/he/campaigns/racing/h_racing_psak.pdf
הכתבה באנרג'י
http://www.nrg.co.il/online/35/ART1/486/349.html
מאיר אריאל, חיית הברזל
http://www.meirariel.org.il/lyrics/album07.htm#song07-1
.