פורסם 24.3.06, ויש גם וידאו
דרך עפר עולה מהכביש אל ראש הגבעה. שקמה אחת גדולה לצד השביל, מבנה עזוב (גם כן הגדרה), וגם שרידי הבוסתן שנעזב איתו: תאנה ורימון, צבר אדום פרי, וקצת הדרים. מראש הגבעה, יוצאים שבילים מעגליים משולטים אל מורדותיה. גבעה אחת, שביליה קצרים, ופרחיה מרובים. השמורה כאן היא שמורה מוצעת. כלומר הצעה לשמורה, רק מי שקורא את השלט המפורט (האותיות הקטנות יעני), מבין שבעצם זה מיזם "לשיקום ושימור הגבעה והפיכתה לשמורת טבע בעתיד".
נו, אולי בעתיד. בהווה התוכניות הן לסלול מסילת רכבת דרכה, כך לפחות אומרים הילדים, ובהווה בעיקר האביב כבר כאן. זיקוקים זיקוקים של פרחי שיטה צהובים חוגגים את בואו, מתפוצצים בצדי הדרכים (ומרגיזים את כל אלו שלא אוהבים אותה, כי היא לא מכאן, מין פולש). את הקפה שלי בגבעת חומרה שתיתי ביום בו האביב מתחיל רשמית, אבל עם הנעבעך חורף שהיה לנו השנה, בגבעה כבר אביב מתקדם. האירוסים נותנים פירות (לא לנסות לאכול בבקשה), וכך גם הרותם, ושאר אלו שפרחו כאן כשההמונים צבאו על המקום בפברואר. עכשיו פורחים פרחי האביב עם כל הווואא האפרילי. מילא כריזנטימות הבר, אבל הדגן כבר מזהיב, שלוליות של שיבולים מסביב, ומשהו כבר ניחר באוויר. חרון הקיץ מגיח, והקוצים עמו. אני חושב על כמה שמות יש להם לדורבנת הקיץ, קוץ וחוח ודרדר. בינתיים, הדרדרים בצבעים, אבל מכאן ואילך מצב העניינים הולך ומדרדר.
סתאם, יש עוד אירוסים בודדים. אירוסי ארגמן קטנים קטנים. בעיקר בצל. מאוד שימח אותי לפגוש בהפתעה אירוס סמוק שכזה בין החרציות. זה מה שאני אוהב בו, בטבע. בניתי על שלושה צבעונים לרפואה (לא זוכר אם הספקתי השנה), והנה דווקא האירוסים חיכו לי.
אבל אל תבנו עליהם. כי יכול להיות שלא יהיו כאן עד הסופשבוע. יכול גם להיות שלא יהיו כאן בשנה הבאה. הילדים מבית הספר האיזורי שאימצו את הגבעה במסגרת פרוייקט בני מצווה אומרים שייסללו את הרכבת בקיץ. כל מה שאני יודע, זה מהילדים. כי מהצד של הגדולים יש פה כזאת פוליטיקה מסריחה, שאתם לא רוצים לדעת, וגם אני לא, אז לא שאלתי. גם הילדים כבר איבד את תמימותם. הרכבת תיסלל בקיץ, הם אומרים, כשכלום לא פורח. יכול להיות שזה לא הקיץ הזה, אבל הבולדוזרים בדרך, חופשי הם כבר בדרך. מספיק להאט ליד הגשר של הכבישרוחב שבונים בצומת עין הקורא הסמוך, להתבוננן בקנסטרוקציה הצומחת ולהבין שקו מספר 45 ראשון לציון - אשדוד זה לא בעוד עשור.
קו ראשון-אשדוד
http://www.tiuli.com/givat_humra/rail_map.jpg
גרפיטי גדול של לב על קיר המבנה החצי הרוס, מותיר קצת מקום לתקווה, ולא מותר שמץ של ספק באשר לכך שאין זו שמורה. גם קו המתח הגבוה שחוצה את הגבעה, ועמוד החשמל שתקוע לה בראשה, לא מותירים מקום לספק בעניין (וגם לא מקום לצלם). הרבה חשמל יש על הגבעה, שלא תגידו שלא אמרנו לכם: קרינה. וגם קצת זבל, פסולת בנייה, רעפים, ברזלים, קנקלים. ופרפרים. לבנים, ולבנים עם כתמים ירוקים, ועם קצוות כתומים בכנפייהם, ובצהוב שחור, וכתומים מנוקדים בשחור. ומלא פרחים. לא רק בשלטים שסידרו התלמידים ומסבירים פנים למבקרים במקום.
וגם הילדים. בשבתות האחרונות הם מקיימים סיורים בשבילי הגבעה, מסבירים על בית הגידול המיוחד של גבעות הכורכר, קצת על איך נוצר הסלע, קצת על הצמחייה שרואים, וקצת על פרוייקט אימוץ הגבעה. בנוסף הם מחלקים חומר הסברה, ומחתימים את המטיילים על עצומה הקוראת להסיט מעט את קו הרכבת. להותיר להם, ולנו, את הגבעה שלמה. הרכבת, לא תטפס על הגבעה. אם הקו יעבור כאן, התוואי ייושר, והכורכר יהפוך לחומר ממנו סוללים דרכי כורכר.
בחירות השבוע, ולפחות בכיתה ז' צריך להאמין שאם נעשה את הדבר הנכון (להישאר בבית?) נשנה את העולם, יהיה טוב. והילדים עוד מאמינים. במילים פשוטות, אם אתם חושבים לטייל השבת, אתם לא בני אדם אם אתם לא עוצרים שם להקשיב להם. זה מה יש להם, עוד את הסופ"ש הזה לאסוף חתימות וזהו. כי האביב כבר כאן. כי תיכף קוצים עד החורף הבא.
סוג של קוצים שכבר יש פה הם כמה מינים של מקורי חסידה. אני מזכיר אותם בעיקר מכיוון שבשבוע שעבר קראה להם הגננת של הילד ציפורני חתול. "ככה קראנו להם כשהיינו ילדים", אמרה. אנחנו דווקא קארנו להם שעונים או מצפנים. כשהפרי המאורך בעל צורת ראש החסידה שנתן לו את שמו מתייבש מספיק, אפשר להפריד את הזרע הקוצני, וזה מתברג, מתסובב תוך דקות סביב עצמו, כמו שעון. יש פה גם שטיחונים של קחוונים, ושום. לא רק בשווקים זמן השום עכשיו. שווה לחפש את התפרחת הגדולה, עגולה וסגולה.
בן המצווה שפנה אלינו בעניין, זיו טסה, אומר שכשבאים אנשים מחולון או בת-ים הם מראים להם את הבתים שלהם מהגבעה, "שייראו כמה זה קרוב. שלא צריך לסוע עד גברעם בשביל לראות כלניות". זה באמת קרוב, בקצה של איילון. בצומת עין הקורא, שעל כביש 42 פונים מערבה לכיוון פלמחים. אחרי כ-5 קילומטר מימין לכביש הגבעה והשלט: "גבעת חומרה, שמורת אירוס הארגמן". מדריך הטיולים יוחאי גוטווין, שמספר על המקום באתר שלו, ממליץ להמשיך מפה לטיול לשפך נחל שורק. וגם מספק מפה.
סיום אופסימי
שבוע האהבה לטבע ולסביבה היה השבוע. לכבוד זה חנך כבוד השר שתי שמורות טבע. אחת בארבל, שנייה באיזור ים המלח. בטח לא סיפרו לו, לכבוד השר, שלא פותחים את השמורות הללו, אלא שסוגרים אותן. לו היו מספרים לו, אולי היה מחליט במקום זה לעלות על איזו גבעה שהיא שמורת טבע מוצעת, ולהכריז 'נקדם הכרזת שמורות חדשות'. מאידך, גם ככה האלקטורט שלו בקרב מי ששמירת הטבע עומדת בראש מעייניהם עומדת על אפס ("רק לא קדימה" אומרים במחוזותינו), וציבור חובבי הטבע, אין לו, כאמור, מושג ירוק.
ואי אפשר בלי קצת אופטימיות לכבוד האביב המתרגש במחוזותינו. ילדי כתות ז' עוד יכולים להצליח במאבקם לשימור הגבעה. מתברר שמאבקים סביבתיים גם נושאים פירות מפעם לפעם. השבוע ירדה מהפרק התוכנית לחצוב פוספטים בארץ בראשית, ואני איאלץ כבר לנסוע לטייל שם לא 'לפני הבולדוזרים', אלא סתם, בשביל להינות.
אתר האינטרנט של הילדים
http://www.humra.tipo.co.il/
טיול במקום
http://www.tiuli.com/givat_humra/givat_humra.htm
מפת האיזור
http://www.tiuli.com/givat_humra/map.JPG
על שמורה אצל עמית
http://www.inature.info/shmurot/pleshet/htmls/hurvat_homra.html
