המקום, שלצד כביש 44 (רמלה- צ.נחשון), מציע מגוון "חוויות ארץ ישראליות לכל המשפחה", ומסודר בטוב טעם תרתי משמע. כדרכם של מרכזי מבקרים זהו מעיין שילוב בין חנות המציעה שלל מוצרי מזון מתוצרת המקום לבין מרכז פעילויות וסדנאות לילדים ולמבוגרים. חלק מהחן של המקום הוא בכל אותם עתיקות וכלים ישנים המסודרים בו: החל בכלי אחסון ומטחנות קפה (לצד שקי הקפה), וכלה בארגזי עץ של פעם, ומכסחת דשא ידנית חלודה. גם המאזניים עליהם נשקלים הזיתים (101 קילו) רחוקים עשרות שנים מלהיות דיגיטליים. את הקירות מקשטות תמונות עתיקות בשחור לבן מנופיה החקלאיים של הארץ, וכלי עבודה שכמו הוצאו מהן. כשיושבים בבר הטעימות בשעה שמכונת השמן עובדת, נוצר אפקט סאונד מיוחד: רעש הלמות המכונה מטופף על קערות הנחושת הגדולות התלויות מעל. גם ביום בהיר לא צריך דמיון מפותח בכדי לשמוע גשם.
אחד הדברים המייחדים את המקום הוא מתקן לטחינת טחינה באמצעות זוג אבני ריחיים עתיקות מבזלת שהובאו משכם דווקא. אחרי שהשומשום מתערבל במכשיר שמזכיר קצת מערבל בטוןן קטן, שופך אותו מנחם לתוך משפך ענק שניצב מעל לאבן הריחיים העליונה. לדברי מנחם האבנים בנות 250 שנה, מאה שנים הן סובבו בשיטות מסורתיות, ובמאה וחמישים השנים האחרונות באמצעות מנוע, עד שהוחלפו במתקן מודרני. גם כאן אבן הרכב מסתובבת באמצעות מנוע. הטחינה הניגרת (טעימה מאוד לדברי הפיינשמעקער שהיה אתי) נאספת במיכל איסוף ומועברת לצנצנות הנמכרות במחיר של כ-30 שקל לקילו. מנחם מסביר את המחיר הגבוה בכך שבעוד ברוב המוצרים יש עד 70% תוספות דוגמת קמח תירס ושמן צמחי, כאן באמת מדובר ב-100% שומשום. מלבד טחינה נמכרים במקום שמן זית וזיתים כבושים, דבש, ליקרים וריבות - כולם מתוצרת המקום - וכן קפה שנקלה במקום.
מתמזל מזלנו, ובטרם מוכן השמן, מגיעים ההורים של מנחם עם ארוחת צהריים מאוחרת. את האוכל המשובח ("הרבה שמן זית"), הכין אביו, דוד, ואנחנו יושבים מחוץ למבנה הגדול לצד ערוגות עם צמחים לתה, ושורות שורות של עצי פרי המשמשים לקטיף העצמי. במשך השנה ניתן לקטוף כאן ענבים, תאנים, שסק, פטל, פסיפלורה ותפוחים. בעוד אנו ממתינים שבית הבד הקטן ייגמור לסחוט את הזיתים, מגישים לנו מפרי המקום: רימונים, פג'ויה, וצימוק יפני: פרי מוזר ורך המזכיר בטעמו חרובים. השילוט שליד שורות העצים מספר כי יש כאן גם פיטאיה ושקדים, משמשים ושזיפים, אנונה גוייאבה ואגוז מקדמיה. עתה, מן הסתם, עיצומו של מסיק הזיתים ומי שרוצה יכול לבוא, למסוק מזיתי המקום, ולהכין מהם שמן או זיתים כבושים (גם מכונה לדפיקת זיתים יש).
שלא בעת המסיק, מציע המקום סדנאות למבוגרים בנושאי קוסמטיקה טבעית (הסבר על תהליך ייצור שמנים אתריים, והכנת תערובות של שמנים וקרמים), ליקרים (סוגי הליקר, תכולתם, אופן הכנתם ושתייתם) וקפה (הסבר עם טעימות על גידול הקפה, סוגיו, קלייתו וטחינתו). לילדים מוצעות פעילויות לקבוצות: עולם תבלינים, חוויה חקלאית בבוסתן, רדיית דבש והכנת נרות מהדונג (באביב), קציר וטחינת חיטה באבני ריחיים (בעונת הקציר) ובציר ודריכת ענבים (בעונת הבציר). פעילות הקטיף - ובכלל זה הזיתים - מדגיש מנחם, אינה לקבוצות בלבד. לעיתים, הוא אומר, אפשר גם לראות את מזקקת הליקר עובדת, וכך גם לגבי ייצור הטחינה: מבקרים מוזמנים לבוא, לראות איך עושים, ללמוד, לטעום, ולקנות.
דבר נוסף שבולט בהאנגר ובחצר הן העתיקות הרבות. בחצר, יצוק בבטון, בית בד עתיק ממש: בור איסוף שמן חצוב בסלע, ולידו, הספלולים ששימשו לכתישת הזיתים. מקורה של האבן הגדולה, אומר האב, הוא בתל גזר הסמוך. מלבדה יש כאן שלל אבני ריחיים בכל מיני גדלים, אבני ים ואבני ממל, מאובנים, עמודי אבן הלניסטיים וגם צמד כותרת קורינטיות. כשהיינו ילדים, היינו מתגנבים להציץ מעבר לגדר אל חצר ביתו של האגדה ששמה משה דיין. בחצר של דיין בצהלה היו פחות עתיקות מאשר כאן.
מחיר סחיטת הסיתים הוא 2 שקל לקילו (שקל וחצי בכמות הגדולה ממאה ק"ג), והספק בית הבד הוא 120 קילו זיתים לשעה. צריך לקחת בחשבון עוד 40 דקות לכל מחזור זיתים, וגם שיכול להיות תור. איך הזמן רץ כשנהנים. שלוש שעות עברו והנה המכונה פולטת סוף סוף את הנוזל הזהוב (שהחיינו. אחלה שמן), ועוד שעה עד שכל 20 הקילוגרמים ממנו היו ארוזים. היה שווה לחכות.
www.melo-hatene.com
משפחת מנחם כרמי יוסף: 08-9797039, חילף מנחם 050-7990097.
