נוסטלגיה זה לא מה שהיה פעם. גם אינטרנט לא. מבקרי תרבות הצריכה בטח יידעו להסביר שזה הכל בשביל שכל הזמן נגדיל ונגדיל ונגדיל, עוד דיסקם קשיחים, עוד סיבי זכוכת בקרקעים הים, עוד לווינים ועוד אנטנות, אבל היום אתר שיש בו חמישה או שישה עמוד תוכן סטטיים הוא לא פאסה - הוא היסטוריה. ואם אתם לא מנויים של המגשים הזה והוא נפל לכם דרך מקרה ליד בתור לרופא, אז בפרה היסטוריה עסקינן. ה-דבר היום הם אתרים דינמיים. לא סתם אתר עם חלון מבזקים או שבעה עמודי פלאש, אלא אתרים חיים ונושמים, שנוספים להם עמודים חדשים מדי יום, או לפחות מדשי שבוע שבועיים. מערכות ניהול התוכן, CMS, הופכות כמעט כל ילד לבעל יכולת להקים מה שלפני שנים ספורות נחשבו למגה-אתרים. אם הוא כבר לא ילד, אז הוא זקוק לקצת תמיכה טכנית וכללית - אבל זה תמיד נכון אצלנו.
מערכות ניהול תכן דינמי הן בעצם תוכנות ליצירת דפי אינטרנט, שמדברות ב-PHP אם הן בקוד פתוח ו-ASP אם הן נצמדות לאנגלי ההוא מהמאה ה-17 עם זכות הקניין (???). בעוד שבמערכת הסטטית עורכים כל דף בנפרד, ומקשרים בין הדפים השונים, במערכות דינמיות מגדירים תבניות צורה ולתוכן נוצק התוכן. כך למשל, המערכת מגדירה שלוש או ארבע תבניות של דפים. (וסליחה על הדוגמאות מעולם אתרי החדשות). תמונה אחת או שתיים, עמוד תמונות גדולות או קטנות, עמוד של ידיעה או עמוד של כותרות, וה-CMS יוצקת את התכנים לתבניות אלו, לא לפני שהיא מפקידה אותם בבסיס הנתונים, ושולפת אותם משם. בממשק המשתמש יהיו מקום להזין כותרת, כותרת משנה וכותרת גג, את הטקסט עצמו, לתמונות, לקישורים לשאר ירקות.
מעבר ליתרון שבנוחות השימוש, ולכך שלא צריך להכניס שינויים בכל דך בנפרד, נניח כשמוסיפים קטגוריה, יש גם שוני מהותי באדריכלות של רבים מאתרים הדינמיים. בעוד אתר סטטי הוא לעולם בעל מבנה היררכי: תיקיות ותיקיות משנה עם קישורי 'רוחב' בינהן, כאן התוכן צף. כל פריט תוכן זוכה לאיפיוני תוכן, והוא יכול להיות בכמה וכמה 'מקומות' בעת ובעונה אחת. מישהו אמר אינטרנט 2?
תבניות, טמפלטים יש גם במערכות הסטטיות אך אלו לא תבניות מבחינה תכנותית אלא רק מבחינת עיצוב. העיצוב המערכות ניהול התוכן דווקא עונה לשם תמה, נושא, ובעצם הכוונה היא לסגנון העמודים ולאופן הצגתם בדפדפנים. אחד הגימיקים הוא להחליף את לבושו של האתר: וישנם לא מעט מקומות ברשת בהם ניתן לדפדף בין תימות שונות על גבי תוכן קבוע כנארה לא בכדי הבועה התפוצצה כאשר התחילו זמירות על תשלום עבור תוכן.
בכתבה שעברה כבר כתבתי שהוחלט לנסות ולבנות את האתר עם WordPress, מערכת ניהול התוכן שזוכה לאחרונה לעדנה ברשת העברית. המנכלית הכללית של הפרוייקט של החיים שלי (מיטל, נא לא לקצץ בטייטל, היא עובדת מאוד קשה בשבילו. מאוד) אמנם עיקמה ת'אף נוכח כמה דוגמאות וגם הודיעה שהם משעממים ונראים כולם אותו הדבר, אבל בשביל מה יש מנהלים אם לא בשביל לתחמן אותם? החלטתי לנסות להלביש את מערכת ניהול התוכן על העיצוב שעשיתי בבלו וודה. טוב, עיצוב זו לא ממש המילה לעמוד שבניתי, אבל אל תספרו לה.
על כל פנים, לפני שעוברים לשם, צריך להזכיר שיש כמה וכמה (וכמה) מערכות ניהול תוכן פתוחות קוד. בכתבה הקודמת בסדרה כבר הוזכרה ג'ומלה, אבולוציה של ממבו, ודרך לינמגזין הגעתי לדרופל, עוד מערכת אחת שכזו, ומשם למציאה האמיתית: opensourcecms.com, אתר שמשווה בינהן.
כמאה מערכות כאלה מופיעות שם (ואתם יכולים להסיף משלכם), מסודרות על פי מינים, לפורטלים, לבלוגים, לסחר אלקטרוני (ספורות, מן הסתם. שיתוף, הלאה תרבות הצריכה) לפורומים, ללימוד מקוון, לגלריות של תמונות, לוויקי, ומערכות קלות, לייט. האתר מאפשר (מעבר לדירוג המערכות על ידי הגולשים, פורומים, ותכנים סטטיים), להכיר את המערכות באמצעות דמו. זה גם הסלוגן שלו: נסה לפני שאתה...מתקין. אתר נוסף המציע שירות דומה אבל שונה, הוא מטריצת-סי-אם-אס (www.cmsmatrix.org), פה יכולים אנשים יותר מסודרים ממני לעבור בידסיות על טבלת השוואה בין מערכות ניהול תוכן שונות שמחולל עבורם האתר. דרישות מערכת, אבטחה, תמיכה, קלילות השימוש, ביצועים, ניהול, ויישומים הכלולים בהן. מה שמחתי לגלות שלזותי שביניתי עליה יש עורך צ'טיאמל WYSWYG.
נדמה היה לי שאותו וורדפרס שהוזכר בפתיחה, מערכת קוד פתוח אותה תגרם לעברית רן יניב הרשטיין, היא המערכת היחידה בעברית. "זה לא מדוייק שאין עוד מערכת ניהול תוכן בעברית", אומר יניב, "רק משהו ספציפי לבלוגים אין. חוץ מוורספרס יש את ג'ומלה שהיא מערכת מצויינת ואני חושב שיש גם את דרופל בעברית. אם זה עוד לא יצא אז כבר גמרו לתרגם אותה". לשמע השאלה למה לו כל זה. מפגין יניב גילוי לב נדיר: "אולי הרבה אנשים לא יגידו את זה, אבל זה מאוד עזר לי מקצועית". הוא לא משתמש במילה, אבל הכוונה היא למה שקוראים 'מיצוב'. אבל היו עוד סיבות: "גם רציתי לצבור ניסיון בתרגום תוכנות, בשביל שתהיה לי מערכת להשתמש בה, בשביל שתהיה לאחרים מערכת להשתמש בה". ויש לא מעט אחרים שמשתמשים בה. יניב מעריך כי כבר מעל 100 בלוגים עובדים עם WordPress בעברית. הוא גם מזכיר מערכות שאינן קוד פתוח, ואני בקושי טורח לרשום את שמן. יש המון מצויינות, אני בטוח. כמה מאות דולרים ויש לכם אחת. הוא מצדו פתאום נזכר להזכיר את הא"ב של הכל: "הדבר הכי חשוב לזכור עם מערכות קוד פתוח הוא שהן יותר טובות. כי אלו תוכנות שהמשתמשים בהן יצרו אותן".
אני מציין בפניו את התחושה המתסכלת כאילו אני יושב על ערימה של לגו, הר ממש שיש בו את כל הקוביות שבעולם, גלגלים, צירים, אלמנטים מיוחדים ואפילו מנועים. גם בטריות לא חסרות, ואפילו שאני יודע מה אני רוצה לבנות, איכשהו זה לא מתחבר. הוא לא כל כך מסכים שיש לה בסיס ממשי. "אני לא חושב שזה כל כך מסובך", הוא אומר על בניית אתר. קודם כל יש הרבה מאוד אתרי כלים כמו ישראבלוג שמאפשרים לפתוח אתר אצלם. מלבד זה, הוא אומר, "אני לא חושב שכל התקנה היא כל כך מורכבת. אם אתה קורא את ההנחיות בעיון, ופועל לפיהן". זהו, זה העניין. אנשי המקצוע לא פעם שוכחים שדברים שנראים להם ברורים מאליהם לא ברורים לנו. כמו למשל שאת התוכנות האלו, מערכות ניהול התוכן, צריך להפעיל על שרתים, לא על המחשב האישי שלנו. (והנה המלכוד ה-23: בהוסטינג אמרו לי לדבר איתם כשיהיה לי אתר, ובשביל לבנות את האתר, אני צריך הוסטינג). מצד שני, גם אנחנו כבר לא רגילים לעבודה שיטתית ומסודרת שכוללת את קריאת כל הוראות ההפעלה. זה הרגל שאנחנו רוכשים, עם כל מכשיר דיגיטלי שנכנס הבייתה, ועם כל תוכנה שאנחנו מורידים מהרשת: מי קורא את כל המלל שבא אתם? מסמנים אוקייי על התנאים וממהרים הלאה.
עכשיו, כשאני כבר חכם גדול אני יודע לומר שעיקר הבעייה הייתה, שבמקום להתחיל ולעצב אתר, ישבתי והסתכלתי איזה קוביות מתחברות עם איזה. מה קורה אם לוקחים את זאת, ואיזה קוביות מתאימות לזאת, וכאמור נורא קל ללכת לאיבוד. של זה שמרוב היצע לא יודעים במה לבחור, טוען יניב שזה לא ממש משנה, ושמאוד פשוט לעשות את זה: "בוחרים קוביה אחת, ומתחילים ממנה. מחברים אליה עוד אחת, ואחר כך עוד אחת. זאת הדרך היחידה ללמוד את זה". עכשיו, לך תמצא קובייה שבאמת באמת מוצאת חן בעיניך. אני כאמור התחלתי עם קוביה שמוצאת חן בעיני אהובתי. בעיקר מכיוון שיש בה תמונה טובה שלי.
רשמתי הדומיין בסופרמרקט האמריקאי שנקרא גו-דדי (רישום דומיינים, כתבה חשובה בפני עצמה). מכיוון שאני יושב וכותב כמה שבועות אחרי שזה כבר נעשה אני אפילו לא זוכר כמה שילמתי, נדמה לי ש-8 דולר. הזמנתי חבילת אירוח פרטית (שזה אחת יותר קטנה מחבילת הבסיס) דרך האתר של סוויט-הום, והתאכזבתי לגלות אחרי יום או יומיים כי הזמנתי נקלטה ושכל שעלי לעשות הואלהדפיס את הפידיאף עם ההתחייבות לתשלום ולפקסס. כמעט חודש לקח לי עד שמצאתי מדפסת ופקס. שלוש שעות אחר כך כבר יכולתי להתחיל להעלות את האתר שלי לשרת, ואחרי שבת כבר גמרו לכוון את התנועה של כל מי שיעלה בדעתו להקליד בשורת הכתובת gilisoffer.com (מותר גם עם קופי פייסט). ואז גיליתי דבר נורא: חיייבים לדעת אנגלית.
מזל שידעתי. האמת היא שמסיבות לא ברורות התכתובת עם הוובמאסטר התל-אביבי הייתה גם היא באנגלית כך שלא מדובר בלעז שצץ לי לפתע, אלא במשהו שהייתי אמור להיות מוכן לו נפשית. והנה מערכת חדשה לעבוד עליה, הספירה. ממשק ניהול. לא ניהול התוכן - אלא ניהול האתר, וגם ניהול מערכת היחסים עם השרתייה. מה שמזכיר לי לספר שפתאום הפנו את לבי לנקודה המצערת שהחבילה הבסיסית שרכשתי אינה מספקת, כי אינה כוללת MySQL (שזה אפשרות לנהל מסדי נתונים) ושזה עולה עוד קצת. (מכיוון שמספיק שלא הספקתי לרוקן את הכיור מכל כוסות הקפה, החלטתי לספר את זה למנכלי"ת הכללית של הפרוייקט בהזדמנות אחרת).
גמרתי להוריד ולהתקין סמארט FTP, זרקתי את כל הקבצים של הוורד פרס על השרת, ויצאתי לעשן. כמו הקבצים שרצו מצד לצד על המסך לעבר המחסן הויראוטלי ככה התחילו לרוץ לי הזכרונות בראש. פעם כבר עשיתי את זה, כבר הייתי פה פעם. פתאום נפל לי האסימון: אין כזה דבר בן אדם שלא מבין במחשבים. להגדיר את עצמי ככזה זה שקר, כמו בן אדם שלא מבין באוכל. אולי מבין אחרת, ואולי חסר טעם, אולי לא מכיר מונחים כאלה או אחרים, אבל אל מבין במחשבים?!? אין חיה כזו. כלומר, יש, אבל היא לא שולחת או מקבלת מיילים והיא לא יודעת מה זה Esc. אחר כך ישבתי חצי לילה לנסות ולהתקין ת'דבר הזה.
האמת היא שאלמלא הייתי צריך לספר פה על חוויותי, בעיקר ככל שהדברים אמורים הייתי מרים שוב טלפון ליניב, ונועץ בו (מלשון עצה). במקום זה החלטתי לשנות את דעתי, וניסיתי לראות אולי מג'ומלה תבוא הישועה. מחקתי את כל הקבצים מהשרת, והעליתי את ה-4 מגה של ג'ומלה שחשבתי שהורדתי לשווא לפני חודשיים.
אבל איך אני הרגשתי כזה נפתח... כמו אחרי 4 שעות של נסיון לפתוח חזייה בימי התיכון. רק שכאן אפילו אופציה לרדת להביא פלאייר מהאוטו לא הייתה. איזה אליפות. ובסך הכל במה מדובר? בהתקן ההתקנה שעלה לי על האתר.אמנם הצלחתי לבצע רק שניים מחמשת צעדי ההתקנה, אבל מה? כמו מלך הרגשתי. לפתע עלה בדעתי שרק על מנת לדפוק לי לתוך המוח את היוזר והסיסמה, טחן לי הוורד פרס ת'מוח. אחרי 10 דקות שוב נעצרה כאמור הזרימה, והשגיאות שבו לפקוד לי את הדפדפן. לא נואשתי מלהתקין מערכת ניהול תוכן. אבל רק ראשבקירים שכמותי ממשיכים בשלהם. אנשים נורמליים, שההאתר עבורם הוא המטרה - ולא הקמתו - מזמן היו שוקלים את חשיבות זמנם כיאות ונותנים למישהו לעשות את זה עבורם ב-10 דקות תמורת מאה או מאתיים דולר. נדמה לי שהבעייה עכשיו היא דווקא בצד של הדאטה בייס והגדרות החשבון, בינתיים התנחמתי בכך שהצלחתי לעשות את השימוש המעשי הראשון באתר, סטטי ומכוער ככל שיהיה. במילים אחרות הגיע הזמן לדבר קצת על התוכן ולא רק על ניהולו.
עוד לפני שנתפניתי לנסות ולהתקין את הוורדפרס הזותי, נכנסתי לקוד (מי ישמע, HTML). במקום הלוגו של הספירה תקעתי תמונה שלי, ואפילו הרהבתי להכניס הודעת אזהרה: "בבנייה, הכניסה אסורה", ממש עשיתי קופי פייסט לג'אווה סקריפט לתוך הראש של האתר.גם מרגיש קצת כמו נשיקה ראשונה. העפתי את אפשרות הלוג-אין למערכת הניהול, ומצאתי איזה רווח לתקוע בו מאמר. מכיוון שבין לבין כתבתי לדעות של YNET משהו נגד בניית עיר חדשה במערב ירושלים, שיחררתי בלון ניסוי: במקום לשלוח במייל את הטקסט העליתי אותו לאתר, ושלחתי לעורך הערוץ את הלינק. תגובתו הטרודה לא אחרה להגיע: "מה זה האתר הזה? זה כבר פורסם איפשהו?". לשנייה חששתי שזה ממש מטריד אותו, ועניתי "אתר אישי שאני מתחיל לבנות, שאמור לתפקד כאשנב להוצאת חמרים (בעיקר תמונות). שלחתי את הלינק גם לאישתי על מנת שתחווה את דעתה".
אכן, לא בלוג. מה שאמור להיות באתר פה הוא העבודה שלי טרום עריכה. ככה כמו שהדברים יצאו לי מהמקלדת. בכלל, עבדתי ועודני עובד מול לא מעט עורכים, מוכשרים יותר ומוכשרים פחות. למרות שמבחינתם של כותבים תפקידם של עורכים הוא אחד ויחיד: להשחית את הטקסט, חלקם דווקא יודעים טוב ממני לחדד את מה שכתבתי לכלל יחידה ברורה ואחידה. בכל מקרה חשוב לי שמי שבאמת רוצה בכך יוכל לראות את הדברים כמות שנאמרו, ואת כל התמונות שצירפתי להם, לא רק את הספורות שנמצא להם מקום במגבלות המקום.
הרעיון מתבשל לי בראש מאז פורסם מאמר הדעה הראשון שלי. שעסק בדובדבנים (הייתם מאמינים?) ושהפאנצ'ליין שלו היה: "מומלץ בחום להשאיר את השיקולים הפוליטיים בחוץ. פשוט לנסוע לאכול דובדבנים, בבוקעתא, במג'דל שמס, בגוש עציון, או בכל מקום אחר בו התורים מתקבלים על הדעת, והמבקרים מתקבלים בסבר פנים יפות". העורכת, הייתה חייבת להוריד את גוש עציון מהמשוואה. עם הזמן עלה בדעתי, לשלב גם את הצעתו של חברי הטוב ערן, להקים אתר שיהיו בו החומרים אותם יוכלו העורכים להוריד. כוונתו, הייתה שיווקית, אך נדמה כי יותר מכל זה מאפשר למי שרוצה בכך, הצצה לתהליך העבודה העיתונאית.
והנה זה קרה. המאמר זכה בוייינט לכותרת 'הריאות של ירושלים' ומובן שבהזדמנות זו ראוי להזכיר שבזמן שאנחנו עסוקים בלבנות עולמות וירטואליים, ממשלת הכרעיים מחליטה להרוס עוד נתח מהעולם הממשי ולמרוח את ירושלים הבנויה עד לקסטל.
יש כתובת אינטרנט, ויש שרת, יש קונצפציה, ויש תוכן מילולי, ויש תוכן חזותי, ואתר של ממש אין. כמו מחרוזת מפורקת: החרוזים (או הפנינים) כולם נמצאים, ואפילו החוט המקשר כבר נמצא (ומת לכוס קפה), ורק החריזה חסרה. לא נורא.
השחלת החוט המקשר, העיצוב ובניית האתר בפועל נדמית עתה כמשהו שממש אין מה להתעכב עליו, בעיקר מכיוון שבסיכומו של דבר, למרות שעוד מעט קט אעלה את הכתבה הזו לאתר יחד עם שניים או שלושה צילומי מסך, זה לא הולך בלי מערכת ניהול תוכן. קצת עזרה מפה, טיפה סיוע משם, והעניין יסתדר, לא דואג. עם זאת, אין אלא להודות שעדיין לא יכול כל אחד לבנות לעצמו אתר בלי בעייה, למרות מה שנדמה למפתחים. זה נכון שאפשר להוריד מערכת ניהול תוכן (בחינם, וחוקי), להתקין, לבנות ולנהל באמצעותה אתר - אבל אי אפשר לעשות את זה ללא ידע מקצועי. זו אולי לא בשורה נפלאה למכתירי הכותרות, אבל זה בוודאי טוב לבעלי הידע המקצועי. ואני רק תמה האם אני יכול להרשות לעצמ אתר ללא עיצוב מבוסס של מרובעים עגולי פינות.
.
