http://www.ios.org.il/site/pdf/war_2006_madan_1.pdf
הקרן הקייימת מדווחת על פגיעה קשה של האש בשטחיה. למעלה מ-12 אלף דונם יער נטוע, בהם היו נטועים יותר מ- 750 אלף עצים, נשרפו. אלונים, אורנים, אלות, אורנים, ברושים, אורנים, אורנים ואורנים עלו באש כתוצאה מפגיעת רקטות ביערות. בנוסף נשרפו כ- 50,000 דונם שטחי מרעה. את הפגיעה הקשה ביותר ספג היער ברכס הרי נפתלי שמעל קריית שמונה: כשלושה רבעים מן היער (7,500 דונם) נשרפו. ביערות ביריה וביער בית קשת נשרפו למעלה מ-2000 דונם.
ביקור בשטחים החרוכים, חסרי החיים, לא מסגיר ולו במעט את הדרמה שהתחוללה כאן במשך הקיץ, אין זכר למלחמתם של בני האדם באש שאחזה בעציהם, וגם לא לזוחלים, ליונקים הקטנים, לאפרוחים ולגוזלים שנלכדו בלהבות. בני המזל שהצליחו להימלט מפני האש אך נותרו ללא בית גידול, לא כאן וגם לא העופרים הצעירים שהאש הפרידה מאמותיהן. העצים המפוייחים הם זכר לאש, אך לא להיסטריית היער הבוער.
בממלכת הצומח יש גם מרוויחים מהאש. אחת התוצאות הבולטות ביותר של שריפת חורש היא ריבוי מהיר של גיאופיטים פורחים (נרקיסים, רקפות, אירוסים, סחלבים ועוד) שהבצלים או הפקעות שלהם לא נפגעים. יש מינים עם מאגר זרעים בקרקע שלא נפגע שיוצאים נשכרים מהמחסור בתחרות של צמחים אחרים על המשאבים, וישנם אפילו מינים הנחשבים לעוקבי אש. דוגמה בולטת שמביא פרופ' זאב נאווה בפרק על האקולוגיה של השריפה בישראל, היא נשרן הדוחן, דגן שעשוי להתקיים שנים ארוכות מדוכא בסבך - עד לשריפה הבאה הנותנת לו הזדמנות להגביר את תנובתו, ולפלוש לבתי גידול חדשים שהתפנו. מכת חום סביר על זרעיו דווקא מגבירה אצלו את הנביטה.
השפעת האש על תהליך התפתחותם של חברות צומח (סוקסציה, או מעוקבות בעברית) הוא סוגיה בפני עצמה. לדברי האקולוג ד"ר רון פרומקין, בתהליך ההשתקמות הפכת בתה (תצורת צומח נמוכה) לגריגה (שיחים ועצים נמוכים), והגריגה הופכת לחורש שהוא חברת השיא. "יש רבים הטוענים ששריפה היא חלק מהמערכת של האיזור הים-תיכוני". לשיטתם, החורש אינו חברת שיא, אלא שסופו של החורש להישרף, ולשוב להיות בתה. זה לא עניין פילוסופי בלבד, הטענה היא החורש הים-תיכוני מותאם אבולוציונית לאש.
לדוגמה, לאלונים בגולן גזע עם שכבת הגנה עבה שאש מהירה של דגנים לא נתפסת עליהם, ויש מינים עמידים לאש שמתחילים לצמוח מצוואר השורש אחרי השריפה. מעניינים במיוחד יחסי הגומלין של האורן עם האש. האורן פותח את אצטרובליו ומשחרר המוני זרעים בעת שריפה. מעניין שככל שאוכלוסיית אורנים חשופה לשריפות בתדירות גבוהה יותר, גדל שיעור התופעה. הסיכוי לנביטת אורן בצל העץ הבוגר נמוך, וכך גם סיכוייו להצליח בתחרות עם נבטים אחרים ועם העץ עצמו על האור ועל המאגר ההולך והמתדלל של המינרלים בקרקע. עיתוי מתאים מאוד לנביטה הוא מיד לאחר שריפה: השטח פנוי, אין תחרות על האור, ובקרקע יש ריכוז מינרלים גבוה שמקורו בצמחים שנשרפו. "ניתן אולי להסתכל על אורן ירושלים כעל צמח המוביל את המערכת האקולוגית שבה הוא חי לקראת שריפה", מציע פרופ' אוריאל ספריאל במאמר אודות ההיבטים האקולוגיים של השריפה בכרמל. במהלך גדילתו, מגדיל העץ את מאגר הזרעים שעל גופו, ובד-בבד מגדיל גם את דליקותו שלו. כאשר מגיע הזמן שבו יש על העץ הרבה מאוד זרעים, אז הוא גם דליק מאוד. זה הזמן בו שריפת העץ תיתן ייתרון רב לצאצאיו, גם אם אותו עצמו תכלה האש.
"השריפות בחורש הים-תיכוני אינן בהכרח חלק אינטגרלי ומחזורי של התפתחות החורש", אומר אקולוג מחוז הצפון ברשות הטבע והגנים, ד"ר דידי קפלן. בחלק הלח יותר של האזור הים-תיכוני (בקליפורניה למשל) יש סופות קיץ, ושריפות כתוצאה מברקים הן אכן חלק אינטגרלי מהמערכת. לעומת זאת, הוא מסביר, באזור היובשני של החבל הים-תיכוני, השריפות הן בד"כ מעשה ידי אדם והן לא חלק מהמערכת.
משכובתה האש נשאלת השאלה 'מה עושים'? הפוליטיקאים, כדרכם, אצים-רצים לטעת נטיעות סמליות שלא בעונתן (להזכירנו כי לא המעשה חשוב בעולמם, אלא סיפור המעשה, ובעיקר תמונתו).
מתברר כי נטיעה אינה בהכרח המעשה הנכון. "יש גישות שאומרות 'לא לעשות כלום', יש כאלה שאומרים שלא טוב אפילו לעקור את הגזעים השרופים", מסביר ד"ר פרומקין. לדעתו יש להותיר 5-10 עצים שרופים לדונם על מנת לאפשר שיקום באמצעות ציפורים המפיצות זרעי צמחים. "העצים חשובים גם לעופות דורסים דוגמת בזים וינשופים כעמדות טרף ומנוחה". בנוסף, אם מפנים את העצים לאחר שריפה באמצעות ציוד כבד, עלוליום לגרום נזק נוסף לקרקע, ולהגדיל בכך את הסחף. " אפשר למנוע את זה אם כורתים וןמפנםי את העצים באופן ידני.
ברשות הטבע והגנים, אומרים כי ייתנו לטבע לעשות את שלו. ברוב השטח לא תהיה התערבות פעילה בשיקום, והכוונה היא ליצור תנאים לשיקום אקולוגי (מניעת רעיה מוקדמת למניעת סחף, איסור צייד חוגלות). הכוונה שם היא לפנות עצים שרופים סמוכים לדרכים ולמקומות מועדים לאש בעתיד, ולא מתוכננות נטיעות. בקק"ל המצב שונה.
http://www.kkl.org.il/kkl/hebrew/nosim_ikaryim/yeharot/fighting%20fires%20in%20the%20north/klali/forests%20in%20fire.x#tdTitle5
הרפלקס המותנה של קק"ל, הוא לנטוע עצים. ואכן, בטרם יבשה הדיו על הסכם הפסקת האש, הודיעה הקרן הקיימת כי החלה בפעילות לשיקום יערות הצפון, במיפוי השטחים השרופים, ובהנבטה מיידית של כ- 200,000 שתילים בדישון מוגבר (כמה ירוק מצדם). בירור קצת יותר מעמיק מגלה שזה קצת יותר מורכב: בחלק מקומות אפילו לא יפונו העצים השרופים, בחלק מהמקומות יפנו את העצים השרופים על מנת לאפשר לצמחיה להתחדש מאליה (את בולי העץ יעבירו לכפרי הצפון להסקה), ובחלק מן המקומות ייטעו עצים: עצי בוסתן בגאיות, ארזים ברום של מעל 800 מטר, וכן, בשטחים המיועדים לחניוני נופש, שוב ניתקע עם האורנים (מישהו שם החליט שהציבור זקוק ורוצה את האורנים גבוהי הנוף ונותני הצל).
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3301050,00.html
לדברי מנהל המחלקה לפיתוח קרקע בקק"ל, גרשון אבני, עוד לא הסתיים מיפוי השטחים השרופים על מנת לדעת מה יהיה שטח הנטיעות. בכל מקרה, אומר אבני, הנטיעות השנה יהיו רק של עצים רחבי עלים (דוגמת אלון, אלה, אשחר, ולבנה) במקומות בהם רוצים להחליף יער אורנים אחיד (מונוקולטורה) ביער מגוון. למרבה הפרדוקס, תפקידן של הנטיעות המוגברות המתרגשות עלינו אינו להחזיר את הירוק לצפון, אלא דווקא למנוע צמיחת אורנים.
קשה להתעלם מהעובדה שיש על הקרן הקיימת לחץ של הציבור שרוצה לנטוע. הנטיעה, הרבה יותר משהיא משרתת את הארץ את היער או את הנטע, משרתת את הנוטע. בעצם, אם נודה על האמת, אנחנו עושים שימוש בעץ, כמסמל אותנו: לא אותו אנחנו נוטעים באדמת ישראל, אלא את עצמנו. והנה לאחר המלחמה, נושבת לכיוון קק"ל כל הרוח הטובה של אנשים פרטיים ושל חברות מסחריות שאין להם מושג ירוק, אבל נורא רוצים להירתם ולתרום. מה יגידו להם!? קיפ דה צ''יינג!? אין צורך!? היער ייתחדש גם בלעדיכם!? ככה או ככה זה ייקח שנות דור?! אין סיכוי. מנהל מרחב צפון של הקק"ל, ד"ר עמרי בונה, מבטיח: "לא ניטע עץ אחד במקום שאחנו לא חושבים שצריך בגלל הצורך של הציבור לטעת". היה הרבה יותר קל להאמין שכך יהיה, לו הנהלת קק"ל לא הייתה מתגנדרת בנטיעות מיותרות, או מתהדרת בסיסמא "מחזירים את הירוק לעיניים". את זה יעשה הגשם.
http://www.kkl.org.il/kkl/hebrew/nosim_ikaryim/yeharot/fighting%20fires%20in%20the%20north/klali/forests%20in%20fire.x#tdTitle5