שומר פשוט
Foeniculum Vulgare


השומר הוא אחד הצמחים הבולטים בנוף הטיולים בארץ. ראשית בגלל הגודל שלו: הצמח גבוה מקומת אדם. הצהוב הבוהק של תפרחותיו הגדולות, תופס גם הוא את העין, וריחו המוכר והאהוב (משום מה) על הבריות, תורם את חלקו לתפיסת תשומת הלב. מעבר לכל - הוא מאוד נפוץ בתוואי הטיול: הוא חובב מעזבות, וככזה נפוץ מאוד בשולי דרכים.

מעבר להיותו צמח מרפא בעל שורשים עמוקים ברפואה העממית, זהו גם צמח מאכל ותבלין מתורבת. אף ירקן לא ייתן בכם מבט עקום אם תכנסו ותבקשו ראש שומר (שזה בעצם בסיס הצמח), ותה השומר (מהזרעים) הוא משקה פופולרי בקרב אמהות צעירות מטעם כפול: הוא מקל על כאבי בטן אי נוחות בעיכול וגזים, וגם נחשב למגביר ייצור חלב אם. (אולי זה בגלל שהקטנים סובלים פחות מגזים, והאמהות ישנות טוב ומייצרות חלב).

טעמו של השומר במרכול לא שונה מזה שבשדה, ונהוג לומר עליו שיש לו 'ריח של אניס'. למרות שנדמה כי השמות הרבים לאותו ניחוח (או טעם, אם תרצו) נובעים מתרבויות שונות, לא מדובר בשמות שונים לאותו צמח אלא בצמחים שונים. מצמח האניס מכינים פרנו פסטיס ועראק, ואת סוכריות השוש או הליקריץ מכינים מצמח השוש הקירח, שעונה - כמה מפתיע - לשם לועזי ליקריץ. 

השומר שגדל ברוב איזורי הארץ שייך למשפחת הסוככיים. הוא אמנם מתאפיין בתפרחות דמויות סוכך, אך אלו דלילות על פי רוב - שלושה פרחים פה, ארבעה שם. הוא דומה לפרח אחר, הנירית, ויש כמה דרכים להבדיל בינהם. "השומר הוא רב שנתי", מסביר ד"ר יובל ספיר, "ההתחדשות היא מגובה פני הקרקע רואים ענפים יבשים או מתייבשים משנה שעברה ליד ענפים מהשנה הנוכחית". בנוסף השומר גדל באזורים מופרעים למחצה (למשל חורבות וטרסות עתיקות) או בשדות נטושים בעוד הנירית גדלה בקרקעות כבדות - הרבה פעמים בשדה מעובד. ומעל הכל, הריח: "אם יש לזה ריח אניס - שומר. ריח של מלפפונים חמוצים מבית סבתא - נירית".
.