בחוף מציצים אפשר לראות את תל אביב בזעיר-אנפין. יש בו קצת מכל דבר: צעירים, משפחות עם ילדים, מתעמלים מבוגרים, ידוענים, דתיים מעבר לגדר, והרבה פוזה. מה שאי אפשר לראות פה, הוא את הצריף של אביגדור, בו צולם הסרט שנתן לחוף שרתון הישן את שמו.
החוף המיתולוגי, אינו החוף האידיאלי לחובבי השחיה. החול כבר מזמן הגיע לדורבן החוף, המים במפרץ שנוצר רדודים מאוד, והם לא תמיד הכי נקיים. זהו מקום טוב להתשכשך, ומלבד העובדה שהמים רדודים יש גם גן שעשועים עירוני מודרני שכזה לילדים שנבנה כהחוף שופץ לפני שנים אחדות. באביב האחרון נפתחה שם בית קפה חדש וסטיילני.
בעוד שבחלק הצפוני של החוף, הצמוד לנמל, יש בעיקר משפחות - חלקו הדרומי שייך לצעירים. מחצלות, נרגילות, מטקות, שש-בש, הכנה לפסיכומטרי. בתל אביב אף אחד לא צועק על מי שמורידה את חזיית הבגד-ים 'היי, גברת, מה את עושה', אבל ישנם קטעי חוף בהם זה מקובל יותר. פה למשל. יש משהו תל אביבי מאוד בעובדה שהציצים במציצים הם בצמוד לגדר של חוף הרחצה הנפרד.
מידע:
מוכרז
כניסה - חינם
חנייה: החניון הסמוך גובה 15 ש', מלבד זאת, כמנהג החנייה ברחובות תל אביב (קרי: זהירות, חטפתי דו"ח)
מלתחות: נסגרות ב-16:30. חדשות למדי ונקיות
כיסאות: 7:00-20:00
קיוסק: מים גדול -, מים קטן 10 קרטיב 6 אייס קפה 16
גדרות: מדרום, הגדר של חוף הרחצה הנפרד, הטיילת ממשיכה מסביב. לא מכבר נפתח גם מסלול ההליכה על הים לתוך הנמל.
חול רך ונקי.
שמשיה - 6
כיסא - 6
מיטת שיזוף - 12
גישה לנכים לסככת צל מרוצפת סמוכה לסוכת המציל
ניקיון ומראה כללי (שירותים, סככות) - טוב
ירידה למים (אבנים סלעים וכו): טובה מאוד. חוץ מאשר בקצה הצפוני, שם יש סלעים ושלטי אזהרה
מעט מאוד תיירים.
מתקנים: גן שעשועים שלם.
במצוק הכורכר הסמוך, פריחת חבצלות חוף בסוף הקיץ
סוכת מציל מאוישת במציל 1
שעות הבוקר 31-5
גורדון
בימות הקיץ יש פה אנשים שפותחים את הבוקר לפני השמש. הים, כמנהגו של הים אצלנו, פותח את הבוקר רגוע רגוע. יש מי שכבר סיים שחיית בוקר, ודופק עם המטקות עוד לפני שהקרניים הראשונות נושקות בוקר טוב לחול החרוש.
בשבע לפנות בוקר, השעה בה תחנת ההצלה אינה נפתחת, יש יותר כובעי ים במפרצון של גורדון מאשר בכל המפרצונים האחרים גם יחד. אולי בגלל זה דווקא את התחנה הזו סגרו כשהחלה השביתה האיטלקית של מצילי תל אביב. לא נראה שמישהו העלה בדעתו שהיא תזכה להגיע לשנתה השלישית, ומאז רק כמחצית מסוכות ההצלה של תל אביב מאויישות. כמו בכל הארץ, השלטים מכריזים שהרחצה אסורה, ואף אחד לא שם קצוץ.
רוב המבלים פה בשעות הבוקר המוקדמות מאוד עושים זאת יום יום. "לא הרבה זמן, רק ארבעים שנה", אומר סאבי אחרי שהוא גומר עם המטקות. צעירים ומבוגרים צועדים או רצים הלוך ושוב לאורף החוף, עם הנעליים ביד. תנועה ערה גם לאורך הטיילת.
מידע:
מוכרז
כניסה - חינם
חנייה: אין חניון שניתן לשייך לחוף.
המלתחות
השירותים באחזקת המסעדה, המנקה גובה שקל בכניסה. היה מבריק: המנקה בדיוק גמרה ולא נתנה להיכנס עד שייתיבש.
קיוסק: מים גדול 14, מים קטן 9 קרטיב 4 אייס קפה 16/18
שעות פעילות: החוף כמו כל החופיפם המוכרזים. המסעדה נפתחת ב-6:30
גדרות: המרינה של תל אביב מצפון
סגור לאירועים -לא
חול רך ונקי.
ירידה חופשית למים
שמשיה - 8
כיסא - 8
מיטת שיזוף - 12
ניקיון ומראה כללי (שירותים, סככות) - טוב מאוד
מתקנים ספורים
סוכת מציל לא מאוישת
ביקור בוקר 31 במאי
היה מבריק כי היה 7 בבוקר
5240353
אין צדפים בתל אביב.
מידע:
הרצועה
הנהריינים בתחנה המרכזית היו מאוד גאים וחד משמעיים: "הרצועה". הרצועה, הוא הכינוי לקטע החוף שבין 'מדינת אכזיב' של אלי אביבי (אכן כן, הוא עוד שם) לבין החוף הצפוני, הוא חוף בצת. אולי מכיון שזה היה יום אחרי שגבול הצפון רעש לראשונה מזה שנים ספורות, היה די ריק.
את הרצועה ניתן לחלק לשניים. בחלק הדרומי הגלים מתנפצים בעיקר אל סלעי החוף ההם, הדוקרים, שנראים כאילו פוסלו בגשם. ומשטחי סלע, רמפות של דייגי חכות. בין לבין יש פה ושם איזה לגונה לרפואה, או מפרצון חול להניח בו את הישבן. בלגונות חיים עשירים: החל בזוגות עם בקבוקי בירה, וכלה בסלט שלם של מלפפוני-ים, עגבניות-ים חסות-ים, וגם ארנבוני-ים שאוכלים אותן. דגיגים, חסילונים, קונכיות, סרטנים. אם אתם בעניין של מפרצון חולי עם ירידה מפוקפקת למים בין הסלעים, זה המקום להזכיר שאנחנו הכי רחוקים שאפשר מהדיונות, וכי החול באיזור הזה זיפזיפי משהו.
כמה עשרות מטרים צפונית לפס הזרחני הירוק שזורם לים מאחד המפעלים, 'המערה', תקרת סלע קטנה שכאשר מספקת צל טבעי ליושבים בתוכה כאשר המים לא מכסים את החול.
מידע:
ללא שירותים כלשהם.
שמורת טבע. "שמורת ים ראש הנקרה (אכזיב)" אין איסור רחצה מבחינת רשויות שמירת טבע, רק חלק קטן מן החוף מוגדר אסור לרחצה. אמור להיות שילוט כשאסור.
גדר.
טנטורה
חוף דור, טנטורה, הוא מטבעו אולי היפה שבחופי הארץ. שלושה מפרצים טבעיים מוגנים בשוברי גלים טבעיים, סירות דייגים, אי קטן שכמעט ניתן להגיע אליו ברגל, ובסמוך עתיקות תל דור נטועות בסלעי כורכר פורחים שיורדים אל המים. זו אולי הסיבה שלמרות ששירותי החוף בסיסים ומיושנים משהו, זהו היקר שבחופי ישראל: 22 שקלים לאדם, ילד או מבוגר, בשבתות בחגים ובימות החול. לא עבור חנייה ולא עבור שירותי החוף - דמי כניסה כפשוטם. אפשרות נוספת היא ללון מעבר לגדר העוברת לאורך החוף עשרות מטרים מקו המים (קמפינג, בקתות או כפר הנופש של קיבוץ נחשולים הצמוד).
לא התכוונתי להוציא את דיבת דור רעה, מלבד היותו מהיפיםפ שבחופים, זהו המקום בו נקשרה נפשי בים כילד. ממש לא התכוונתי, אבל רצה הגורל והזדמנתי לסצנת גירוש של קבוצת תלמידים שהגיעה בטיול רגלי מחוף הבונים, על מת להיזכר שמשהו פה מאוד מאוד לא נכון. בשביל להשלים את התמונה מצאתי שם ים שקט, דגל אדום, ובשלוש הסוכות - מציל אחד. ישן.
מוזיאון המזגגה (מרכז לארכיאולוגיה ימית) וחפירות תל דור http://www.mizgaga.com/
מידע:
- מוכרז
- 22 שקל לאדם
- 3 סוכות מציל, בעונה שני מצילים בסוכה. (אני מצאתי רק מציל אחד, ישן, בסוכה המרכזית)
- מלתחות גדולות, מיושנות ונקיות
- להשכרה: קיאקים. 30 שקל לחצי שעה
גדרות: אין גדרות בניצב לחוף, רק במקביל לקו המים.
שתי מסעדות חוף. במסעדת הלגונה: בקבוק מים גדול אין, בקבוק מים קטן 5 שקלים, קרטיב 3, אייס קפה 10 (400 סמ"ק)
מראה כללי - סביר.
מצב הסככות - טוב. הרבה רשתות צל
חול רך ונקי למדי. בחלקים שרחוקים מקו המים די הרבה פחמים בחול. במפרץ הצפוני - צדפים ואבנים.
ירידה למים (אבנים סלעים וכו): טובה מאוד
ירידה לנכים: מאולתרת
ניטור: פעמיים שלוש בשבוע, מפורסם במועצה.
לא בכל הברזיות יש מים
מותר לציין שלא שחיתי. במפרץ הצפוני צפה כזו ג'יפה שאיכשהו לא בא לי. מה גם שהייתי בדרך לקיסריה.
זמן ביקור בוקר 29/5
בית ינאי
הנקי
בנסיעה לאורך כביש החוף נראה חוף בית ינאי כמו חוף עפיפונים. בימים 'טובים' מתמלא החוף בגלשני עפיפון המקשטים את הנוף בשל צבעים. "אנחנו משקיעים הרבה מאמץ שהחוף יהיה נקי" אומר עמית ענבר, אלוף אולימפי ובעל בית הספר לגלישה שפועל במקום. מאמץ ניכר מושקע גם בהפרדה בין הקטע שמיועד לרחצה לבין זה המיועד לפעילות ספורט ימי, ופועל בו בית הספר לגלישה שבגינו נראה החוף כמו עפיפוניאדה. בית ינאי אינו רק רצועת נופש, החוף משמש כבית גידול לכמה וכמה צמחים נדירים או אנדמיים דוגמת סוף הקרין, עדעד הביצות ולחך המליחות. זהו גם בית גידולה של האוכלוסייה הטבעית הגדולה של הצב הרך בארץ.
חוף גדול בית ינאי. הוא לא רק רחב מאוד, אלא גם ארוך - שני קילומטרים כמעט. בדרומו המצוק של בית ינאי שהטבע פיסל בו יופי של צורות יוצאות דופן ו-150 מטרים של חוף מוכרז. בחלק הצפוני של החוף המפרץ החולי של מינת אל בטיח (נמל האביטיחים), תל מכמורת והגדר של בית הספר מבואות ים. בתווך נחל אלכסנדר החוצה את הדיונה שתוחמת חוף רחב מטופח ונקי. מנהל גן לאומי נחל אלכסנדר, עמי לזר, טוען שהנחל נקי לגמרי, "רק אל תכתוב את זה, כי אנשים יבואו לשחות בנחל". על כל פנים, שפך הנחל לים ירוק מאוד ולא ממש עושה חשק לטבול בסביבתו.
מידע:
מוכרז (150 מטר מתוך 1900)
כניסה - ברגל חינם
חנייה: 20 שקלים, 28 בשבת (אוטובוס 128/142)
מלתחות: חדשות לגמרי, ונקיות
קיוסק: מים גדול 12, מים קטן 7 קרטיב 4 אייס קפה 16
גדרות: מצפון, הגדר של מבואות ים.
חול רך ונקי. בחלק הצפוני, גס:צדפים ואבנים
ירידה למים (אבנים סלעים וכו): טובה על פי רוב,
ניתן להעיג גם בתחבורה ציבורית עד מחלף ינאי הסמוך
סיורים בתשלום למרכז להצלת צבי ים ונחל אלכסנדר. *3639
ירידה לנכים: מדוגמת
אולי מה שעושה אותו מקסים זה שאין השטלתות של שמשיות, כיסאות ומיטת שיזוף להשכרה
גלשן גלים - 50 שקל שעה
קיאק - 50 שקל שעה
גלשן רוח 50
קייט שיעור התנסות בן שעתיים 400 שקל. השלמה 1200 שקל לשש שעות
רוח 800 שקל לקורס בן 8 שעות
פרטים עמית ענבר: 052-3344449 http://www.kiteaway.com
ניקיון ומראה כללי (שירותים, סככות) - טוב מאוד
מתקנים: קצת נדנדות מגלשות מתקני טיפוס
סוכת מציל מאוישת ב - מציל 1
שעת ביקור אחה"צ 28/5
דדו דרום
קושרים את הים
הא לכם חוף לדוגמה. אם לא די בכך שיש אליו תחבורה ציבורית (רכבת ואוטבוסים), החניה במקום חינם (ואפילו ללא כרטיס חנייה), גם הכניסה חופשית והיא כוללת גם את מחיר השמשיות וכיסאות החוף. שאפו לעיריית חיפה על רמת התחזוקה הראוייה של המקום. מדשאות, סככות, שירותים מקלחות ומלתחות. הדבר היחידי שהנופשים מתבקשים לשלם עבורו הוא מה שהם קונים בקיוסקים ובמסעדות - למרבה הפלא במחירים סבירים.
הרכיבה באופניים בטיילת אסורה, וכך גם הרחצה בים בקטעים שאינם מיועדים לכך. השיטה החיפאית היא פשוטה ומוזרה להפליא: חבלים לאורך קו המים מונעים את הכניסה.
דרומית לחוף דדו דרום המוסדר (המכונה בפי כל 'הכאמל') נמצא חוף הסטודנטים. גם כאן ניתן למצוא פטנט חיפאי יחודי נוסף. לכל קטע חוף 'גזלן' משלו, שמסדר כיסאות ושמשיות עבור לקוחותיו. מסודרים כמו חיילים. ככל שמדרימים ומתרחקים מהחוף המוסדר נקי פחות מאשפה ומסימני גלגלים בחול. באופן כללי מדובר ברצועה ארוכה של קו חוף ישר וחולי. הרחצה אסורה, כמובן, וזה לא ממש מעניין את הצעירים שבחוף, 'עיקר הצרות שלנו זה משם' אומרים מצילים בסוכת ההצלה שבחוף הסמוך.
מידע:
מוכרז
כניסה - חינם
חנייה: חינם
מלתחות: מסודרות
קיוסק: מים גדול -, מים קטן 5-6 קרטיב 2-3 אייס קפה 12-15
גדרות: אין
חול רך ונקי.
ירידה למים (אבנים סלעים וכו): נקייה
ירידה לנכים: יש
שמשיה - חינם בבתי הקפה והגזלנים
כיסא - כבר דיברנו על זה. מה זה תל אביב?
מיטת שיזוף - אין
ניקיון ומראה כללי (שירותים, סככות) - טוב מאוד
מתקנים: לילדים
סוכת מציל מאוישת ב - 4 מצילים. (דדו דרום. תחנה 5)
שעת ביקור. בוקר 1-6
חול רך למדי (לא ממש), ונקי למדי
הפירצה
בין חוף הצוק, שבקצה הצפוני של תל-אביב לבין החוף הנפרד של הרצליה, נחבאת רצועת החוף שזכתה לכינוי 'הפירצה'.
הפירצה שעל שמה נקרא החוף איננה שם זה שנים. פעם הייתה בגדר שבראש המצוק פירצה ממנה היינו 'מתפלחים' לחוף, שיני הזמן אכלו את הגדר החלודה, ולמרבה השמחה כיום יש יותר פרצות מגדר על המצוק, ונותר רק לפנות את החלודה. שיני הזמן כרסמו גם את מצוק הכורכר הרך, חרצוהו היטב, ויצרו ירידה טיפה יותר נוחה לחוף, וגם כתמים אדמדמים של חול חמרה.
הצעירים פונים לחלק הצפוני של חוף הצוק, עוד מהימים בהם פעלה שם תחנת הצלה נוספת. ולמרות שהיום מסומן קצה חוף הצוק בסלעים שחוסמים החוף לנסיעה, הגבול בין שני החופים מטושטש משהו. גם במקלחות החוף שבקצה 'הצוק' נגסו שיני הזמן, ועל מנת להישטף המים מתוקים צריך ללכת עוד כמה מטרים. יש מי שמעדיף את זה על פני התשלום בכניסה.
מה יש כאן? כלום. מים ושמים, חול ומצוק לא גבוה במיוחד שלא ניזוק כמו הקטע שמצפון למרינה. שירותי חוף אין, אפילו לא ברז מים. לא קיוסק ולא גזלן, לא שולחנות חוף ולא שמשיות להשכרה, לא תחנת הצלה ולא תחנת עזרה ראשונה, רק המצוק שצריך לרדת ולעלות, קצת פחות אשפה מבשנים האחרונות (אלא אם יום ראשון), ומלא מלא מלא צעירים וצעירות שככה טוב להם.
מידע:
השלט אומר: חוף רחצה לא מוכרז הרחצה אסורה. כך שהסטטוס לא ברור.
כניסה: בהתגנבות
חנייה: בר בשטח
מלתחות: אין
קיוסק: מים גדול -, מים קטן - קרטיב - אייס קפה -. לפעמים עובר ג'ינג'י עם הצידנית קלקלר. לא כדאי לשכוח מימיה
גדרות: היו פעם. נותרו רק הבולדרים שמסמנים את הגבול של הצוק, וגדר המסמלת את תחילת החוף הנפרד, שהמרינה ממש אחריו.
חול רך לא הכי נקי (שיירי מדורות וכאלה).
שמשיה - אין
כיסא - תביאו מהבית
מיטת שיזוף - אין
ניקיון ומראה כללי (שירותים, סככות) - מוזנח משהו. זרוק.
ירידה למים (אבנים סלעים וכו): קצת סלעים שטוחים , פה שם על קו המים
ירידה לנכים: ממש ממש לא
. . .
הטיילת של תל אביב
לתל אביב טיילת ארוכה ומתארכת. חלקה המרכזי, מרחוב גורדון ועד הדולפינריום, הוקם עוד בשנות השבעים, ונמתח על פני קילומטר וחצי שהם כרבע מאורכה הכולל כיום.
לאורך הטיילת המוגבהת במטר או שניים מהחול אשר על שפת הים סככות צל וספסלים לשבת. במעקה העציצי הארוך מוצאת צמחיית הבר החופית מקום להכות בו שורש, ובני הנוער מקום לשבת (ולכבות את הסיגריות). וברזיות. איזה יופי, ברזיות. מי שתייה לעוברים ולשבים.
בקטע שליד גורדון מתרחק הכביש אל מעל לטיילת הרחבה, ולאורכה יש ריכוז של מסעדות תיירים (אתם יכולים לנחש מה זה אומר על איכותן). המחזה קצת מצחיק: מצד אחד - המסעדות, מצד שני - שולחנותיהן, ובתווך -מלצריות בשחור עוברות עם המגשים ומנסות להימנע ממפגשים מהפכניים עם רוכבי האופניים, האצנים ושאר אנשי הכושר.
את הטיילת, מציינים בעיריית תל אביב, תכנן האדריכל יעקב רכטר. אם היה לכם קשה ללכת פה יחפים או לנסוע בגלגיליות על המשטח המחוספס והמפוספס, אתם יכולים להתנחם בכך שהקשתות החומות המפורסמות של הטיילת עשויות משטחי גרנוליט יוצאי דופן: את החלוקים החומים המיוחדים כרו הקבלנים אי שם בסיני, במקום שרק הם הכירו.
אז מה יש פה בכלל? הכל. זו תל אביב ככלות הכל. רוכבי אופניים וכאלה שרצים וכאלה שהולכים וכאלה שמטיילים עם כלב ובלעדיו, וכאלו שרק יושבים לנשום אוויר נקי מן הים. נדמה כי הכביש שעובר לאורך הטיילת הוא אחד המקומות היחידים בהם בעונות מסויימות פקקי תנועה ב-2 בלילה הם עניין שבשגרה. בערבי הקיץ יוצאים המונים להתקרר בטיילת מעט, והיא הומה אדם. צעירים ומבוגרים, בני נוער והורים צעירים הדוחפים עגלת תינוק. פה ושם דוכן של רוכל, ושמחת קיץ סתמית של חול בכל.
ב-98 נבנה ההמשך הדרומי של הטיילת מגן צ'רלס קלור ועד לנמל יפו. צפונית לגורדון, בין המרינה לבין חוף מציצים, עוברת הטיילת למרגלות רכס הכורכר עטור חבצלות החוף. בשנים האחרונות נעשות עבודות פיתוח בנמל תל אביב ובאיזור שפך הירקון ולאחרונה נפתח גם קישור להולכי רגל עד לנחל והלאה לפארק הירקון.
6 קילומטרים של טיילת יש משפך הירקון ועד פתח נמל יפו, אך התוכניות מרחיקות לכת. בעירייה מבטיחים "קו רציף בין כל חופי תל-אביב-יפו". מתוכנן פיתוח שכולל את נמל יפו, את מדרון יפו ואת חוף גבעת עלייה לכיוון בת ים, וכן פיתוח עד חוף תל ברוך הגובל עם הרצליה, אומרים שם. נדמה שזה ייקח עוד כמה שנים עד שיצליחו להעביר טיילת במקום בו נמצאים רידינג, שדה דוב, וקבוצת בנייני המגורים של סי-אנד-סאן (שבין תל ברוך להרצליה). שווה לחכות.